שני :
אז כמו שראיתם .. אני לא עידכנתי מלא זמן ..
רק בגלל שהתקופה הזאת היתה כל כך קשה לי ..
הגעתי למשקל 36 ... קצת הפחחיד אותי האמת איך שהיה נראה הגוף שלי.. העצמות .. כמה מפחיד ככה אהבתי..
אבל אחרי שכבר כל החברים שלי יודעים שאני חולה .. אמא שלי נזכרה לשים לב.. היא עשתה לי תמוות שאני יאכל ..
אז אמרתי רגע אולי מספיק ? אולי אני יעצור פה? אז התחלתי לאכול בהדרגה וזרקתי את המשקל..
כמובן שעליתי במשקל .. אני מתארת לעצמי שלפחות שניי קילו .. ברור שלאחרים זה לא משנה בכלל .. אפחד לא שם לב..
אבל אני ? שמה לב לגועל שנוסף אליי..
התחלתי להכנס לדיכאון...
חזרתי לחתוך ורידים ..
החבר נפרד ממני ..
פיטרו אותי מהעבודה ..
איבדתי חשק לחיים בכלל ..
מה אני רוצה מעצמי אני לא יודעת ? כלכך רציתי להיות במשקל הזה ועד שהגעתי הרסתי ?
חברה שלי מנסה לקחת אותי בכוח לטיפול..
אבל חודש הבא ישלי יומולדת ..
ואני יחגוג שנה לאנה ..
זה מה שאני רוצה ליומולדת ? להיות שמנה ?
מבולבלת .. חסרת כוח
מיואשת .