רק רוצה להיות רזה !

שישי

אני לא מבינה מה יש לי ..

הגעתי למשקל היעד שלי .. מה שכלכך היה לי קשה להגיע ..

סוף סוף ..

גם הולך ממש מעולה עם החבר..

מה גורם לי להתחיל לבכות ככה בלי סיבה ? לירידה במצב רוח בצורה שכזו .. זה משגע אותי

באלי לצרוח

פשוט לצרוח ..

אולי בגלל שהחברה הכי טובה מאכזבת ?

היא ממזמן שכחה ממני .. חייה תחיים שלה .. ולא ממש מתעניינת מה איתי .. למרות שהיא יודעת על אנה

אני עדיין לפעמים צריכה תחיבוק שלה סתם בלי שום סיבה .. זה נעלם

אנחנו גם לא יוצאות יותר ביחד .. לא בימי שישי לא כלום ..

זה עצוב לי

גדלנו ביחד .. אני גידלתי אותה בעיקרון .. היא התבגרה והפכה להיות מה שהיא היום בזכותי .. היא גם מודה בזה..

אז ככה שוכחים ?

להגיד לי שהיא מתגעגעת כל הזמן זה שיטחי ..

שתראה לי שאני כן חשובה לה ..

שתשים לב שאני נובלת לה מול העיניים לעזאזל..

אני כל כך צופה את העתיד שלי

בסוף ימצאו אותי באיזה מקום מתה אחרי שהתאבדתי .. זה כל כך ברור לי

אני כזו דפוקה.. עכשיו יש לי את הכל בחיים .. כל האושר שרציתי ..

מה כל הדיכאון הזה ? מה כל הבכי ?

שבאמצע החבר שולח הודעה ואני מתפללת שהוא לא יתקשר וישמע אותי בוכה..

נמאס לי להגיד שאני זקוקה למישו ..

לפחות לחברה שלי .. לפחות החברה שהיתה לי פעם .. לא זאת שמעלמת ממני עכשיו ...

טוב די .. אני יודעת גם ככה שאפחת לא תגיב לי .. אבל אני חייבת לכתוב .. חייבת לצרוח .. לפחות בכתב

שישי :

אז סוףףףףףףףףףףףףףףףףף סוף אני החלפתי קידומתתתתתתתתתתתתתת

אני פאקינג 36.9!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ראיתי את המספר הזה התחלתי לרעוד על המשקל מהתרגשות אני לא מאמינה סוף סוף !!

למרות שמראה העצמות שלי מתחיל להלחיץ קצת אז אני מאמינה שאני עוצרת כאן ...

כי אני גם במחזור אז בטח אני שוקלת פחות

בכל מיקרה ..

רציתי לספר גם על הבחור ... אני והוא חברים :)

מפתיע איך הכל מסתדר פשוט מעצמו ביום אחד ..

ולחשוב שלפני יום הכל היה זוועה..

אני פשוט לא מאמינה כמה אושר יש לי על הבוקר!!!

דרך אגב ממש תודה על התמיכה בפוסט הקודם .. לא ציפיתי האמת בגלל שאני כבר לא יוצא לי להיות הרבה בבלוגים

תודה!

שבת שלום 3>>>>

שלישי ...

אז אני שוב חולה .. הרופא רוצה לשלוח אותי למיון .. וכמובן שאם אני ילך למיון זה הדבר הכי גרוע שיכול להיות .. כי אז יגלו כמה הגוף שלי דפוק..

וכמה זמן יקח עד שידברו עם ההורים שלי על זה ? ויעשו מזה באלגן ?

אין לי כוח כבר.. באמת שאין לי כוח

עד שהכרתי מישו עכשיו .. שבאמת היה טוב לנו ביחד ..

הרגשתי כל כך נוח שסיפרתי לו שאנסו אותי פעם ..

הוא כל כך נבהל מזה .. שאני מקללת תרגע שסיפרתי .. יכלתי להתמודד עם זה לבד.. לא הייתי חייבת לספר.. אז למה? למה?

בישביל מה הוא צריך עכשיו את כל הבולשיט הזה ?

רק חסר שהוא ידע שיש לי גם הפרעת אכילה ואז בכלל אני ילדה מקולקלת -_-

אבל מצד שני .. כמעט אף אחד לא יודע על זה .. עבר הרבה מאוד זמן מאז ואני כבר מתפוצצת ..

אני גוססת בפנים כל כך ..

אני מוקפת חברים אבל אני לא יכולה באמת לספר לאף אחד מה עובר עליי..

אני כל כך זקוקה לבן זוג .. כזה שיהיה אכפת לו ..

המחשבות על התאבדות מפחידה אותי .. כי הבטחתי לעצמי שאני לא עושה את זה לעצמי שוב ..

אני רק עושה נזק לגוף שלי .. הקעקוע .. העגילים .. הכל רק כדי להוציא כאב בצורה שונה ...

אני זקוקה למישו .