שלישי ...
אז אני שוב חולה .. הרופא רוצה לשלוח אותי למיון .. וכמובן שאם אני ילך למיון זה הדבר הכי גרוע שיכול להיות .. כי אז יגלו כמה הגוף שלי דפוק..
וכמה זמן יקח עד שידברו עם ההורים שלי על זה ? ויעשו מזה באלגן ?
אין לי כוח כבר.. באמת שאין לי כוח
עד שהכרתי מישו עכשיו .. שבאמת היה טוב לנו ביחד ..
הרגשתי כל כך נוח שסיפרתי לו שאנסו אותי פעם ..
הוא כל כך נבהל מזה .. שאני מקללת תרגע שסיפרתי .. יכלתי להתמודד עם זה לבד.. לא הייתי חייבת לספר.. אז למה? למה?
בישביל מה הוא צריך עכשיו את כל הבולשיט הזה ?
רק חסר שהוא ידע שיש לי גם הפרעת אכילה ואז בכלל אני ילדה מקולקלת -_-
אבל מצד שני .. כמעט אף אחד לא יודע על זה .. עבר הרבה מאוד זמן מאז ואני כבר מתפוצצת ..
אני גוססת בפנים כל כך ..
אני מוקפת חברים אבל אני לא יכולה באמת לספר לאף אחד מה עובר עליי..
אני כל כך זקוקה לבן זוג .. כזה שיהיה אכפת לו ..
המחשבות על התאבדות מפחידה אותי .. כי הבטחתי לעצמי שאני לא עושה את זה לעצמי שוב ..
אני רק עושה נזק לגוף שלי .. הקעקוע .. העגילים .. הכל רק כדי להוציא כאב בצורה שונה ...
אני זקוקה למישו .