הרגע הזה שאתה יודע שאתה צודק ואתה מודה על הטעויות המזעריות שלך לעומת אלה שהצד השני עשה והוא פשוט ראש בקיר באמת שזה כבר לא שווה את היחס שלי והרגש השלי
זה מערכת יחסים בין חברות שאפילו יכולה להיות יותר קשה מקשר אהבה עם המין השני
והיום גם נזכרתי כמה אני שונאת ימים שחוגגים בהם משהו, כי מרוב שאתה רוצה שהכל יצא טוב ומושלם משהו לא טוב קורה
אפילו אמרתי לה ודיברתי איתה על מה שמפריע לי, מה שאם היא הייתה פוגשת אותי בדיוק לפני שנה הייתי יורקת עליה לפרצוף
כי לפעמיים אתה יודע שאתה הצודק אבל כדאי להשלים פערים ולסגור את העניין אתה צריך קצת להתגמש
אנשים פשוט מרגישים דברים ולא מדברים על זה, אומרים "עזוב לא משנה" "בסדר זה כבר לא חשוב" אבל בפנים הכל יושב לך, אנשים מונעים לפי האגו שלהם שמחזיק אותם בתחלס כל כך נמוך
ישר צועקים ומתעצבנים ולא עוצרים לחשוב לשניה אולי אני הייתי לא בסדר, אולי אני גם יכול להודות על טעות שעשיתי, מה שאני אומרת שאפשר לדבר ולא ישר לתקוף ולהרגיש הצודק
פשוט היה לי קשה לשמוע את השיחה הזאת, ועוד שבתקופה האחרונה אני מנסה להיות הכי בסדר עם כולם, לוותר ולהנות פשוט עם מה שיש, להנות לתת
אבל ההתנהגות שלה הרגה אותי שלכל דבר יש לה תשובה מתחכמת כמה היא הנשמה הטהורה
התחלתי לבכות שעוד יש כאלה אנשים , התכלתי לבכות כי באמת לא הבנתי איך אנשים עוד לא התבגרו , אבל כניראה שלא אצל כולם זה עוד אגיעה ואני בספק אם זה יקרה
קשה לי , אני צריכה מנוחה
