במערכת החינוך אם לא תיהיה לקקן וחנפן
לא תקבל את מה שמגיע לך .
כמה אבסורד
כמה מילים לסיום ..
את האמת שאין מה להגיד
זה מפחיד כמה שעבר מהר
בדיוק לפני שנה חשבתי בצורה שונה
חשבתי שדברים יקרו אחרת
ובאמת שאני יכולה להעיד על עצמי שהשתנתי
הכרתי חברות חדשות ומקסימות
הכרתי בנים שהיה כיף איתם
ועשיתי גם דברים שאני מתחרטת עליהם .
אז כדאי לעשות קצת חושבים עם עצמי
ולראות מה אוכל לשפר
אני אפרוס את הכל מול עייני
ואחשוב
אחשוב אם מה שקרה בסופו של דבר מוצא חן בעייני ?
למה לדעתי זה לא בסדר ?
איך אני אוכל לשנות את זה ?
מה אעשה אחרת שנה הבאה ?
כמה החלטות :
לא מבריזים סתם כי אין לי כח להיות בשיעור, מה לעשות שהמערכת הזאת לא לפי מה שמתאים לי , זה שאני לומדת רק בבית זה יכול להמשך , אבל הבעיה שמורים לא מבינים את זה ובסוף אני זאת שנדפקת , כי הם רואים איך אני בכיתה ומבחינתם אני לא עובדת ולא משקיע וזה מוריד בציון .
מסקנה - אין יותר הברזות לא מוצדקות לראות שכל פעם שיש לי חיסור לאשר אותו . אני רוצה להגיע ליעד שבאמת זה לא יפגע בי .
אין יותר דיבורים בשיעור ( מסקנה של מסקנה ) גם אם ונראה לי שהם לא שמים לב , הם כן ומה לעשות שזה מיצידם לא בסדר .
כן אני מוותרת על השיחות הכי חמות ועל העברת הזמן באופן מהיר בהרבה , אבל אני מקבלת בזה ציון יותר גבוהה כי המורים יותר יאהבו אותי
ואם מלקקים להם משמע אוהבים אותך משמע ציון יותר גבוהה .
לכתוב \ לעשות כאילו אני כותבת . הם שונאים שלא כותבים ואני רוצה שהם יואהבו אותי לא ?
חוץ מי זה שאם אניא כתוב יהיה לי את כל החומר מסודר ומסוכם , לא צריכה טובות מאף אחד .
להביא ספרים לשיעור (ממש תלמידה מצטיינת .. )
להכין שיעורי בית כמה שזה מצחיק , גם אם זה אומר לחרבש כמה מילים לפני השיעור ולוותר על דקה או שתים מהחיים שלי .
לחזור להיות אני המסודרת כמו פעם , לא להתעצל לסחוב ספרים ובגלל זה להשאיר אותם בלוקר .
החופש אני אקנה תיק מספיק גדול בשביל זה .. כי מסתבר שבכל מה שיש לי אי אפשר להכניס מחברת ..
להזכר ללמוד למבחנים קצת מיום לפני בוא נעשה ככה שברגע שיש לי תאריך למבחן וחומר אני אתחיל לסדר אותו וככה אני אהיה מודעת לכמה יש לי ולסדר את עצמי מתי ללמוד .
אני מקווה שהחלטות האלו הן המתכון להצלחה , כי אם לא זה , אין יותר תקווה ...
וכן אני שואפת לממוצע שמונים וחמש . לא שישים כי אני סתם לא מגיעה לבה"ס ולומדת מה שבאלי בקלות .
כי כל החיים הייתי תלמידה של מעל תשיעים ורק בשליש הזה פתאום וחשכו עייני .
אני לא כזאת . אני שווה הרבה יותר .. אני לא בדיוק יודעת מה זה משנה הציונים בתעודת הבגרות ,
ואם באמת בסופו של דבר מתעמקים על יותר מידי .
ולבסוף גם לבדוק מה הקטע של התעודת בגרות הזאת.
אם הם יכולים אין סיבה שאני לא , אני רק צריכה לעשות חושבים ולראות שאני יכולה , אני מסוגלת , שככה הייתי תמיד
שנשארו לי רק עוד שנתיים לתת את עצמי רק בשבילי , בדרך גם להראות לכל אלו שהסתכלו עלי בעיין מעוקמת ולא תרמו יותר מידי , להצליח ובסוף לעבור עליהם בדרחית רגל כואבת . וקצת הטפת מוסר .
קודם כל להצליח בשביל עצמי , להוכיח לעצמי .
ולקחת איתי בדרך רק את האנשים שאני אוהבת ועושים לי טוב
לדעת גם לסלוח , כי זה בטוח שלא הכל מוצחן בעייני . אבל לדעת להבדיל .
לעשות קצת בשביל אחרים , גם אם זה אומר לעזור לאמא כשהכי לא בא לי .
כי אני רוצה לקבל טוב בחזרה , זה קל לרצות בלי לתת .. באמת להמשיך לתת מכל הלב מה שאני יכולה .
ועם כל הדברים שאני רוצה לשמר ולשפר בעצמי , להמשיך להנות מהחיים
גם מהדברים הכי קטנים : )
להמשיך להיות אותה אני שכולם מכירים , מצחיקה , מפגרת , מתחקמת , צינית , חושבת שרק היא צודקת , בעלת עקרונות ואופי מיוחד .
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
זאת שחושבת אחרת
