ככה חיים צריכים להראות
ובאותו מצב אני גם חוזרת לשגרה
זה טוב לנשמה לרוגע לעניין .
כשלפני שבוע עמדתי בשדה התעופה וחיכיתי לה כשעה יחד עם המכרים היה חשש, לא ידענו למה לצפות,
זה לחכות ללא נודע, ואתה לא יכול לעשות עם זה כלום חוץ מלותר על העניין .
אבל כשעמדנו שם זה כבר היה מאוחר מידי, אמרנו שלום לכולם והתישבנו באוטובוס חזרה לבתים, עם מישהו מעולם אחר, ולא יותר מידי דיבורים.. רק מה פה מה שם ומתי עומדים להגיע .
הגענו לאוטו והתחלנו קצת יותר לדבר, בשפה שונה ועם מישהו מעולם אחר .
הכרתי אותה וזה היה מדהים, הייתה סוג של כימיה, ובמשך שבוע ימים היינו טוטאליות אחת לשניה .
זה עשרים וארבע שעות, זה לרוץ סביב השעון ולהיות אחראית ולהתחשב בה, וברגשות של עוד שנים עשר אנשים שצריכים להתחשב גם הם בעוד אחד, וקצת בעצמך . למרות שהיו מצבים של אפיסת כוחות ורצון לחזור לדבר המוכר והרגיל
לא הייתי מותרת על החוויה המדהימה הזאת ולא הייתי מחליפה אותה בשום דבר טוב אחר .
בכיתי כשהייתה צריכה לעזוב, למרות שלפני כשבוע לא ידעתי שהיא קיימת בעולם המלא אנשים הזה .
הלילה האחרון שלפני העזיבה היה הכיפי שביותר בזמן הקצוב הזה, מה עושה לבן אדם סתם לשבת לשתות בירה עם חברים, זה טוב כשזה בגבול .
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
זאת שחושבת אחרת