המלאך עם אות הקין

- כל בחירה בחיינו מובילה אותנו לפרשת דרכים,

  אמנם הבחירה הינה הסוף של דרך מסויימת, אך בעצם לקיחתה, אנו יוצאים לדרך חדשה.

  כפי שנקבע בחוקי הפיזיקה והטבע "לכל פעולה יש פעולה הפוכה נגדית לה שווה לה בעוצמתה" 

  אך לרוב, מה שנדמה לנו כפעולה תמימה הינה בעלת משמעויות כבדות לסובבים אותנו, וכשיגיבו הם יגיבו בעוצמת הפגיעה בהם.-

הקלות הבלתי נסבלת מענה את מוחי הדואב, 

הקלות בה את זורקת לאוויר שקרים גדולים ברגע של כנות תהומית, מנסה להסתיר פיל באמצעות מטפחת.

הקלות בה את מסובבת את הסכין בגבי, מבלי לדעת שפנייך נחשפו והבגידה גלויה.

הקלות שבה את מתהלכת לך ומחייכת חיוך מתוק, חיוך תמים שמסתיר נפש ערמומית בהרבה.

הקלות לשלוף את סכיני מגבי ולנעוץ אותו בליבך מפתה אותי,  

הקלות שבה אני מוכן לוותר על ערכיי אם אעשה זאת וארד לרמתך . 

הקלות בה אני אני מעמיד פנים שאיני יודע דבר, 

הקלות בה מחלחלת לתוכי השנאה העצמית על זה שגם אני משקר עכשיו ולא מוכיח אותך.

הקלות בה מתגנב הרצון לברוח מהכל ולנטוש את חבריי ומשפחתי, 

הקלות לוותר על מקום חדש והתחלה חדשה כדי להשאר באיזור הנוחות שלי.

הקלות המפחידה שבה אני מוותר לך ולסובבים אותי על כל הסבל שגרמתם לי,

הקלות המבעיתה שבה אני חוזר בחזרה לחיקכם, פשוט כי אני לא מכיר משהו אחר.

מוזר שעם כל כך הרבה דברים שקל לי לעשות, משהו מכביד לי כל כך הלב.

מוזר שמה שבא בקלות, לא הולך בקלות, אלא כרוך בכל כך הרבה רגשות קשים.

טבע האדם מתחיל במצב מאוזן בין טוב לרע.
אך יהיה זה שקר לומר כי לאחר שלמד את היסודות הבחירה עדיין שווה לכאן או לכאן.

בן האדם נולד לטוב ולרע, בילדותו נוטה לטוב, בבגרותו נוטה לרע.

אומרים שקל יותר לסלוח לאויבך מאשר לחברך.

נכון הדבר.

כי אדם זאב המריח דם ובא לנעוץ את שיניו, מאדם בתחפושת כבש.
השקרים מטבעם אמנם הולכים עם דרך החושך אך רצונם לצאת לאור.

כה טוב האדם בהעמדת הפנים עד שמתחיל להאמין לעצמו, אך באמונה זאת שוכח הוא לטשטש את עקבות השקר.

אכן קל יותר לסלוח לאויבים, כי סבל המלחמה קל מכאב הבגידה.
כי בסופו של דבר במצב מלחמה, שני הצדדים בנקודת התחתית ומשם אפשר רק לעלות.

אך במצב שלום וחברות אמת, ארוכה הדרך למטה.

תושייתי חוגגת ומתענגת על ניצחונה המנטלי בעלייה על השקרים וביכולת לראות את האמת מאחורי הרעלה שמסתירה את פניהם האמיתיות.

אך  חגיגותיה מתגמדות לנוכח האבל הכבד ששורר במחוזות הלב על מה שנאבד ולא יחזור שוב.

ועכשיו הבחירה האולטימטיבית- מי משלושתם יעשני האדם הטוב יותר:
זה הגילה את המרמה והחליט לשים מסיכה על פניו וחומה בליבו ולנסות לשכוח כדי להחזיק בחברות? 
או זה המוכיח ופוגע באחר, תחת הדגל הצבעוני והמפתה שלן "שן תחת שן"? 

או שמא זה הבוחר להעלם לצללים כמו פחדן, אך בך חס הוא על עצמו ועל האחר?