אור, קרן קטנה וזכה נשלחת מלמעלה,
שמיים תכולים, פרושים מעל, מכסים בשמיכה דקה עצים בירוק,
חלוק לבן טהור ונקי, עננת טלק קטנה במתיחת כפפות הלאטקס הלבנות.
מכנס ירוק, מגוהץ ונקי, מחזיק בתוכו את הריח הפרחוני של מרכך הכביסה,
נעליים שחורות, מבריקות, משקפות את אור הניאון הלבן, מחזירות אור לעולם,
טק , קול מתיחת המסיכה הכחולה שנמתחת על פניי, קול נשימה כבד מאחוריה,
הקול הקטן בעודי מרים את המתקן, אותיות קידוש לבנה, "רעל!" "סכנה!" "זהירות"- סימני הטרגדיה שבפתח.
קול שריקה קטן, בעוד הרעל ניגר מהמרסס, יוצא בשצף.
בום, קול נפץ קל,
טראח, קול אדם גדול שנופל על רצפת הבטון חסרת החיים.
קול מכשיר הקשר מפלח את היום הבהיר- "מבצר עבור, צריך אמבולנס, משנה ע' נפל, חוזר- משנה ע' נפל."
כאב מפלח את הרעש, תחושת בערה בפנים, שריפת העיניים, והעקיצה בלב.
חושך, מילה כה קטנה, עם משמעות ענקית.
עיניי פקוחות, ולנגדי רק אפילה, רק חושך, שחור עוטף מצמרר ומנחם בו זמנית.
תחושת הצריבה, כמו סיגריה שרק עתה נדלקת, מעין רעש קטן כזה, לחישה חרישית,
חושך מוחלט, ללא שביב אור, ללא שביב תקווה, ללא כל התרחשות, ללא עלילה.
ורק קולות היסטריה ברקע מלווים אותי, "מהר תוציאו אותו מהבגדים האילו" "אנחנו צריכים שטיפה פה" "תעזרו לנו"
אני מובל בחושך, מופל לכיסא, שומע את חריקת הגלגלים, עיזרו לי.
ידיים נשלחות לחזי, תולשות את בגדיי, אני מנסה להתנגד, מנסה להבין, אך ללא הצלחה.
סילון של חומר נוזלי פוגע בגופי העירום על מיטת הברזל,
ידיי אינן יודעות האם לכסות את מערומיי או לתפוס את ראשי הבוער, הנחרך, הנשרף בעודי בחיים.
קול נקישות רגליים, צעדים בחשכה, ואני אינני יודע מהיכן או למה, אבוד לחלוטין בחדר מטר על מטר.
אינני יכול יותר, תחושת עייפות משתלטת, בעוד ראשי נתפס, צעקה ברקע- "תחזיקו אותו"
עפעפיי נתפסים, גופי נקשר, ונוזל פוגע בעיניי שכבו,
תחושתן של אלף נמלים זוחלות על גופי העירום,
העייפות מנצחת, הנימול כובש את גופי.
אני מתעורר ופוקח את עיניי, אך לשווא, חושך.
מחפש את האור, ללא הצלחה, הצילו אותי!
"אנחנו מצטערים, נפגעת מחומר רעיל, יש לך כוויות כימיות בפנים וכנראה שביומיים הקרובים לא תוכל לראות, אנחנו מקווים שזה זמני, אבל אין לנו איך לדעת בבטחון".
הלב צונח, קול אחר רץ בראשי, תעתוע של המוח, קול הגרדום מעל ראשי, מעל חיי כפי שהכרתי אותם,
"מה אם לא אחזור לראות לעולם?".
הפחד משתלט עליי, קר כצינת המוות , אך איננו קר דיו על מנת להשכיח את הבערה בפניי.
*** אפילוג ***
ביומיים שלאחר האירוע הסתובבתי עם אדם אחר לצורך נחייה,
זחלתי על כל ארבע גפיי על מנת שלא אפול, מצאתי עצמי ללא דרך להתקלח, וללא יכולת לבצע ולו את הדברים הבסיסיים.
לאחר כיומיים התעוררתי, והצלחתי להבחין בצללים, תעתועים של אור וחושך, ולאט לאט בצורות וצבעים.
לבסוף כ4-5 ימים לאחר האירוע- הכוויות הכימיות נרפאו כמעט לגמרי תודות למשחה נגד כוויות X5 פעמים ביום.
הראייה שלי חזרה ל70%-80% תפקוד, ולבסוף לאחר כשבוע מהאירוע, חזרה למצב תקין.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
פרש הברונזה