המלאך עם אות הקין

בא לי לצרוח, בא לי לבכות, בא לי לשרוט את דרכי דרך מסך ההחפצה הזאת, לנתץ באגרופים את חומות האינטרסים שלכם כדי שתראו אותי כפי שאני, לחבוט באבן הקרה שהיא ליבכם עד שאגרופיי יתחילו לזוב דם. אתם לא מכירים אותי באמת, מעולם לא היה אכפת לכם, בעיניכם אני חפץ, כלי משחק שנועד לרצות אותכם, בובה על מריונטה ללא חוטים וללא רגש. אבל אני בן אדם ועולם ומלואו, נמאסתם עליי.

אז אתם מחייבים אותי לשלם על נורה שנשרפה במשרד שבו אני עובד עבורכם,אתם דוחים לי את המשכרת ומעכבים חלק מהציוד שנדרש לי לעבודתי בעוד שאתם מסרבים לספק לי ציוד אישי כדי שאעבוד בכבוד- החל מכיסא ועד לקפה, כי בעיניכם אין הבדל בין אם תרכשו לי את הדברים או שאקנה אותם ממשכורתי.

אתם מרימים את הטלפון, מברכים בצביעות ומבקשים ממני לבוא למילואים, מבטלים אחרי שאיבדתי משמרות וכסף, ומחזירים אותי לשירות כשנוח לכם גם במחיר בעיות בעבודה ובלימודים, אתם משחקים בי בלי בושה, מתחנפים ליכולתיי ומחמיאים על כישוריי אבל מתייחסים אליי כמו כלב ותוקעים אותי ימים ללא מקלחת וללא חדר, ללא מיטה וללא קירות שיגנו עליי ממזג האוויר, שולחים אותי להחליף בגדים באמצע הבסיס לעיניהם ולשעשועם של החיילים והחיילות.

אתם מתקשרים וקובעים מפגשים, אומרים כמה התגעגעתם וכמה אני חשוב לכם ושכולכם אוהבים אותי, אבל מסננים ומנתקים לי, משקרים ומאחזים עיניים, לוקחים ממני חיזוק חיובי להיותכם אך צוחקים על חשבוני מורידים אותי לדרגת אפר ואבק ומבטלים את הווייתי בדיבורים עליי כאילו אינני בחדר, בטענות שלכל דבר שאני עושה או מספר - אתם חייבים לראות הוכחה כי אתם לא באמת סומכים עליי, כי מדהים אותכם שגם לי יש חיים, כי אתם לא רגילים לראות בי אדם.

אני שונא אותכם אבל תלוי בכם ואתם יודעים את זה.
אתם כבר לא מזהים אותי כאדם, אני שעשוע, ואם מחר אעלם, תגררו אותי חזרה ברגליי כי אין לי ברירה אחרת מלבדכם.
אני נעול במצב הזה, מושהה זמנית לנצח נצחים, מת לברוח אבל רץ במעגל, מפרפר למוות.
אני שונא אותכם אבל לא מסוגל לעצור את עצמי מלאהוב אותכם ללא תנאים,

אתם אומרים שאתם אוהבים אותי, אבל לא מסוגלים לעצור את עצמכם מלנצל אותי ללא רגש וללא מצפון.

נשבר לי.