המלאך עם אות הקין

אתן פשוט לא.

ג'סי:

את פשוט לא מבינה.

את לא מבינה שזה שאני מוכן לחדש את הקשר, לא אומר שארוץ בכל פעם שאת קוראת, כמו שעשיתי פעם.

את לא מבינה שפיזית הדבר היחיד שהשתנה זה שיער ארוך יותר ועודף משקל,
מנטלית השתניתי מקצה לקצה.

כשאני מסתכל בעינייך, אני עדיין רואה אותך 
אבל כשאת מסתכלת עליי את לא שמה לב שכבר לא רואים אותי בעיניים.

את  לא מבינה שאני לא בורח ולא מתחמק ולא מסנן,
אני שבור, אני קם בלילה ועובד עד אחר-צהריים, הולך לישון בחושך וקם בחושך.

את לא מבינה שאני קם לעבודה בחושך והולך לישון בחושך,
ואת לא רואה בכלל שגם נפשית אני באפילה, גם בשיא היום.

את לא מבינה שחזרתנו לקשר והשיקום לברך והעבודה החדשה זה מתחיל לרפא מעכשיו והלאה,
זה לא מוחק את הצלקות.


את לא יכולה לתאר מה עבר עליי בחצי שנה האחרונה,
איך החיוך שלי מתחיל בצד ימין מכאב, מתעקל בייסורים, ומסתיים בצער, איך פניי נהיו אך מסיכה בלבד.
את לא יכולה לתאר לעצמך מה זה עושה לאדם להתעורר בלילה בצרחות מרוב כאב,  
מה זה לשכב על הרצפה ולמרר בבכי מרוב הכאב,
את לא יכולה לתאר לעצמך איך זה היה (ועדיין קצת) להרגיש את הכאב הזה דופק והולם בכל שנייה,
את לא יכולה לתאר לעצמך מה זה ללכת בעזרת המקל הליכה, מה זה לשנוא אותו כל כך ולהיות תלוי בו לחלוטין בו-זמנית.

את לא יכולה לדעת מה זה לעבוד פיזית 18 שעות ביום כשאתה משותק מכאב,
את לא תדעי מה זה לעבור את זה בלי החברה הכי טובה.
את לא יודעת כמה כאב לי לענות שאת הלכת ממני, בכל יום במשך חודשים עד שאנשים סוף סוף הרפו מזה.

את לא יודעת מה זה ללכת ולראות את כל החברים מתלחשים בשקט,
וכל מילה כמוהה כסכין שננעץ לי בגוף וקורע את נשמתי.

את לא יודעת מה זה לשפוך את הלב לעבודה ולזכות בעולם כולו (תואר,כסף,מעמד),
וכל זאת רק כדי לאבד הכל כי הגוף שלך בוגד בך.

את לא יודעת מבינה מה זה להרגיש כאב פיזי כל היום,
לטפל בחולים ובקורבנות אונס ובמטופלים פסיכיאטריים ולחוש את כאבם גם בנפשך,
ואחרי 18 שעות של זה, לחזור לחדר לבד, ולשכב בודד בלי אף אחד שיקשיב גם לך.

את לא מבינה בכלל כמה אני משתדל כל יום להתגבר, את לא מבינה כמה קשה עבדתי לחזור למסלול,
את לא מבינה שזה חוזר אליי בחלומות ובבדידות.

את לא מבינה כמה אני עובד כדי שנחזור לקשר,
את לא מבינה שאני נכשל לעיתים כי חצי שנה אחרי ואני עדיין אוסף את השברים של חיי האחרים,
את לא מבינה שהשברים האילו נאספים לאט,
בתהליך הזה אין רק צלקות ישנות, כי השברים עדיין חותכים את ליבי.



ס' : 

את פשוט לא מבינה.
כל כך קל לך לחשוב שאני רוצה בך שתהיי שלי,  
הרי אנו כה שונים במראה והערכתי אלייך נראת לך תמוהה לעיתים וקל לייחס זאת למשיכה. 
את לא מבינה כי ככה העולם היום, הרי איזה אינטרס יש לי לרצות בחברתך אם לא סקס... פתטי.

את לא מבינה איך זה תמיד להיות האאוטסיידר, החריג,
זה שכולם מתעלמים ממכלול האישיות שבו ורואים רק את סעיף המשקל וסטיגמת "החריג".

את לא מבינה שאת חשובה לי מסיבה אחת-
קיבלת אותי כמו שאני, נתת לי צ'אנס שחורג מעבר למראה פיזי, לבוש וכסף.

את לא מבינה כמה זה קשה לי שאת חושבת שאני מנסה ש"ייצא לי משהו ממך" ,
זה כואב כי קיבלת אותי כמו שאני, נתת לי הרגשה שאני חשוב, שאני בסדר, 
אבל כשראית כמה זה חשוב לי וכמה את חשובה לי, בחרת באופציה הכי רדודה כמו כולם.

הראת לי שיש אנשים אחרים, אילו שיחפשו את הטוב, וכשלא הבנת אותי הנחת בי את הרע מכל.

את לא מבינה שאת אמנם הראת לי שיש אנשים 'אחרים', אבל לא לקחת בחשבון שגם אני 'אחר'.

את לא מבינה שאני סומך עלייך ב100%,
את לא מבינה איך אני חושף בפנייך הכל,
את לא מבינה שאין אצלי "חצי כוח",
את לא מבינה איך אני לא מפחד לומר לך שאת חשובה לי
את לא מבינה שאני לא מפחד לומר לך שאני אוהב אותך ,

את לא מבינה שאפילו ש'אני אוהב אותך' יכול להיות מיני/רומנטי,
יש גם אהבה אחרת, חבל שאת לא נותנת בי אותו אמון שאני מפקיד בך.

אני אוהב אותך בצורה מוחלטת, אני אלך לצידך לכל מקום,
וזה העניין: אני רוצה ללכת לצידך, לא בשבי אחרייך ולא איתך כזוג.
 

אתן פשוט לא מבינות, וזה שובר לי את הלב.