המלאך עם אות הקין

הדרך גלויה, נפשי צלולה והחלטתי ברורה,

הבטחות לכסף, הבטחת עבודה, תואר, תעודת הצטיינות, התקדמות, חיים

ברך, כאבי תופת, ייסורים, דמעות, ייחולים למוות, פחד משתק מכיסא גלגלים, מוות של העצמאות.

הבחירה הבלתי אפשרית-

בריאות, מחיקת השנים האחרונות, התחלה מחוסר כל -

לעומת עתיד, הגשמה עצמית, אהבה ישנה ומקום מוכר.

עברה שנה מאז וויתרת עליי, עברה שנה מאז ניכרתי אותך,

עברה שנה מאז שחלק בי מת, עברה שנה מאז יצאתי לגלות ומצאתי חופש.

איבדתי אותך, קרעתי את נשמתי, והחייתי את ליבי המדמם ששכב על רצפת חדרך בכפר בצפון.

האם תדעי שקראתי שמך בלילה?

המדים כה נוקשים, עשויי דקרון ושוקלים על כתפיי כמו שיריון האבירים מפעם.

האם תזהי פניי, האם אוכל להסתכל שוב בעינייך?

החלוק הלבן מוכתם בדם, מוכתם בפחד, אבל מוחזק באהבה ושליחות, האם אוותר על הכל?

היית מושיעתי בעיני ורוצחתי לעיני לכל.

שתי דרכים התפצלו בחיים, 2 נשמות שהיו אחת נקרעו, נשמתי על סף קריעה נוספת,

אבל אין בי חרטה יותר.

אחרי 4 שנים, המדים הנוקשים, הארגון הקר, הפכוני אדם קשה, ידך המלטפת הייתה לרוצחת,

ליבי הרך נהפך לבזלת.

אני מסתכל עלייך היום מבעד לתמונות ואת מחייכת, אני שבור לקראת קריעה נוספת של נשמתי,

 אבל אין בי חרטה- היא עפה והתמוססה לה ברוח החמימה של אביב חיי המחודשים.

התחלתי דרך חדשה בפעם השנייה בפחות משנה,

הכסף עף לו, ההצטיינות והתואר, ההבטחות נהפכו לאבק וניכור, כתרי נהפך לקוצים.

ומתוך המוות שראיתי, החיים שחמקו, הצעקות שנחרטו בליבי, והאהבה שנאבדה,

עולה בי כוח חדש, ליבי צוחק.

הבטתי למוות בעיניים, ראיתי את הסבל משפיל מבט, חרקתי שיניים, ובאבחה אחת, שרר שקט. 

מבין ההריסות, אני דוחף קדימה, מתקדם מבלי לדעת את הדרך, מתקדם לאט, מתקדם בבטחה,

את ליבך השארתי על הגבול בכפר קטן בצפון תחת הכוכבים, את מדיי פשטתי, ויצאתי לחיי החדשים.

את הנאבד, דבר כבר לא יחזיר, 

את הנאבד, אני כבר לא בטוח שאני רוצה.

שתי דרכים התפצלו בחושך, נפשי צרחה באפילה, דמי קפא בעורקיי , ופתאום - אור.