אני לא מאמינה.. 3 חודשים אני יושבת עם לב חצוי ל2 מחכה לו שהוא יחזור.. 3 חודשים זה מעבר ל100 יום.

3 חודישם שהוא לא יוצא לי מהראש ואם אף ניסיתי להמשיך הלאה רק היתעצבנתי על עצמי יותר

אני מרגישה כמו מטומטמת, רציתי לבוא לשדה תעופה, רציתי לנשק אותו רציתי הכל בשבילו והוא

לא באמת איכפת לו ממני כנראה,

הוא לא באמת אוהב אותי,

ורק עכשיו כנראה אני מגלה

שוב הכנסתי את עצמי לבועה ורודה ומושלמת -רק אני והוא בעולם מושלם נישכח את כל הזין שקרה ונחזור להיות ביחד

מאושרים ומאוהבים

כנרהא שאני ממש צריכה להפסיק עם הוורלד דיסני כי זה רק דופק לי את המוח

אעלק סוף טוב-אין כזה דבר סוף טוב

הסוף טוב היחידי שאני כנראה מגלה יהי במשקל 40 או שאולי 35 בתוך קופסא סלש ארון מעץ בתחתית האדמה

הפעם כנראה העיניים שללי נפתחו סופית

הדיאטה תיהיה עד הסוף כי האהבה היחידה שבאמת קיימת בחיים שלי הרומן היחיד שאפעם לא איכזב אותי הוא אני ואנה

איתה לא תיראו בגידה, איתה לא תיראו השמטת פרטים, היא לא תטוס לחו"ל או תיהיה עם כוסיות ברזילאיות למיניהן ובטח ובטח לא תשכח פרט קטן כמו העובדה שהיא חוזרת אחרי 3 חודשים הביתה יותר מוקדם מהרגיל.

יש לי בחילה רק מחשיבה עמוקה יותר על הנושא

ני מרגישה כאילו כוויה הולכת להיות לי באזור השמאלי של החזה-איפה שהלב נמצא

אנה ואני-> ראו זאת כהזמנה לחתונה,החתונה שלי וש אנה