כל דרך שאין בה מכשולים , לא מובילה לשום מקום ...

היום בעצם אני מסיימת עם הבגרות האחרונה של כיתה י"א... סופסוף!

זה מרגיש לי שחרור וכייפיות שסופסוף יהיה לי זמן אל החברים (למרות שתמיד היה לי), לעבודה, להוציא רשיון, להמשיך לשיר ובקיצור לעוד המון דברים.

עכשיו אני ממש מרגישה שזהו סיימתי י"א ואני באמת בכיתה י"ב, למרות שזה מוזר לי ממש.

אני מקווה לעבור את הבגרות הזאת בשלום וציון לא שלילי, למה זה הדבר האחרון שחסר לי עכשיו לעשות מועד ב'.

אני פשוט מאוהבת!!!!

"אהבה, פתאום היא מתפרצת כמו להבה 
היא תשרוף את כל מה שהיית 
היא תשרוף את כל מה שאתה..."

צו ראשון..

אם אפשר להגיד במילה אחת שתסכם את זה זה מעייף.

אתמול היה לי צו ראשון ומזל מזלל שיצאתי עם אחת החברות הטובות שלי שאני מתה עלייה,

נסענו בשלוש אוטובוסים!!! מטורף פשוט.

האמת בהתחלה מאוד הייתי מבולבלת וקצת חוששת כי לא אני לא מאמינה

שבדיוק עוד שנה וחצי אני מתגייסת.

נכנסנו הכל היה בסדר הכרנו כמה אנשים ממש חמודים,

מסתבר שאחד האנשים שהכרנו בן דוד שלו גר איתנו בעיר...

הרגע הכי מעייף היה לחכות לימות נתונים.... שעתיים שלמות,

50 עמדות וכולם שם כמו צבים כאילו יש להם את כל היום.

לאחר מכן הלכנו לרופא ואני רוצה להגיד שהיחס של כולם שם גועל נפש,

פשוט בושה להיות שם, כל אחד יותר ממורמר מהשני.

מן הכבוד הראוי שיתנו לפחות חיוך ולא ישבו עם פרצוף תחת על איפה שהם נמצאים,

הם בחרו להיות שם... לא אף אחד אחר!!

ולבסוף הלכנו לעשות מבחנים, 3 שעות ישבתי על מחשב הייתה לי אפשרות לצאת

להפסקה אבל אמרתי שאין מצב אני גם ככה אחרונה נשארתי אז אני יעשה את זה צ'יק צ'ק ונלך.

בקיצור חרא יום ואני כל כך שמחה שעברתי אותו...