כל דרך שאין בה מכשולים , לא מובילה לשום מקום ...

הרגע הזה ששכחתם אחד את השנייה,

הרגע הזה שאתם הולכים ורואים זה את זה ועושים כאילו לא ראיתם אחד השנייה,

הרגע שאתם מתחילים להתגעגע אחד אל השנייה ,

הרגע הזה שאתם נכנסים לשיחה שלכם ואתם כל כך רוצים שהוא ישלח לכם הודעה אבל זה לא קורה....

למה כל הרגעים האלו צריכים לקרות?

אני עכשיו יושבת חושבת וכ"כ מתגעגעת לימים האלו שהיינו צוחקים ביחד, אוהבים את אחד השני בקיצור החברים הכי טובים היינו, ועכשיו לאיפה הם הלכו הימים האלו??

זה קשה לעשות את עצמך כאילו אתה בכלל לא מתגעגע....:/

עוד יומיים חופש גדול!!!!!!!!!!(:

לפעמים אני לא מבינה איך אני כל פעם עוזרת להם בלימודים כי אני רוצה שהם יצליחו והם פשוט הולכים

ועוסקים במשהו אחר כשיום למחרת יש להם מבחן.

הם לא באים לאף שיעור 

ומצפים מהמורה שתתן להם ציון הגשה טוב כשהם מקבלים ציונים לא כל כך טובים 

( לא שאני טובה בהכל אבל אני לפחות עושה את כל מה שאני יכולה, וגם אם אני לא טובה במשהו ויש הרבה אז אני הולכת לבקש עזרה).

נכון היא באה לקראתם ומוסיפה עוד קצת ועוד קצת ונלחמת בשבילהם..... אבל כמה אפשר!?!?!?

ועוד אחר כך הם באים להתלונן ומקללים.

אני באמת לא מצליחה להבין אותם...

אני יודעת שאני לא צריכה להיכנס לכל העניין הזה כי זה בעיה שלהם, אבל איכשהו תמיד יש לי דחף

להיכנס לכל הריבים והקללות האלו ואז בסוף אני זאת שיוצאים עליה...

וסה"כ אני מנסה להסביר ולעזור.

זה פשוט מחרפן שהם חושבים שהכל מגיע להם כשהם לא עושים כלום,ואחר כך הם באים בתלונות.

כנראה שאני צריכה להפסיק לעזור לאנשים ולהמשיך להתעסק בחיים שלי ולא של אחרים.....

עוד יומיים בגרות בהיסטוריה מקווה לעבור....