אני יושבת, חושבת וכותבת לך את המכתב הזה ואני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל, הלכת לנו אתמול ואני כ"כ מתגעגעת.
אז ככה, חזרתי שלשום מהמדורה ב- 5 לפנות בוקר התארגנתי והלכתי לישון, בבוקר בערך ב- 11 אמא באה למיטה ואמרה לי להתעורר לא הבנתי מה כל המהומה הזאת בסה"כ חופש ל"ג בעומר והיא אמרה לי סבתא חיה מתה.
לא האמנתי חשבתי אני בתוך סיוט ואני רוצה להתעורר ממנו עכשיו, אבל זה לא היה חלום זה היה אמיתי.:(
את הבכי והכעב לא הצלחתי לשמור בפנים ופשוט התפרקתי....
למה לנו זה קורה, את הטובים הוא לוקח!
קשה לי לדמיין שיותר את לא תהיי פה,
קשה לי לדמיין שימי שבת אצלך יותר לא יהיו,
קשה לי לדמיין שאני לא יראה אותך יותר, אני מתגעגעת!:(
אני זוכרת שאתמול אני, אמא, בר, רז ושי הלכנו לראות אותך ושכבת במיטה בלי הכרה ובאתי ונישקתי אותך וחיבקתי אותך ,באותו הרגע הרגשתי דקירה בלב נגעתי בך וליטפתי אותך ואת היית רכה העור שלך היה רך, ביקשתי ממך שתהיו חזקים את ,סבא צבי ,סבתא שמחה ,סבא משה וטליה ושתשמרו עליינו פה למטה.
היית אחרי מקלחת, אחרי אוכל ואחרי עיסוי שהמטפלת עשתה לך והיא הלכה לעשות לך מרק חם כמו כל יום היא באה וראתה אותך בלי הכרה, היא צעקה לעזרה .
אני עכשיו יושבת וזולגות לי דמעות מגעגוע אלייך ואל כולם שם... למה עזבתם ככה אותנו?:(
אני עדיין בהלם.
בא לי פשוט לצעוק חזק כ"כ שישמעו אותי כולם בכל העולם ואז ללכת לישון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ימוש(=