אתה נושם,זה לא אומר שאתה חי..

פאקינג מזה חבר בכלל ?!

אז ככה, אני ממש בטוחה שחבר הוא חבר, מז"א ? אחד שהכרת בבית ספר, אתם מבלים, צוחקים, שרים,עובדים, לומדים, מסתלבטים, מבריזים, משחקים,אוכלים עוד ועוד והכל ביחד, נוו אין ברירה, אתם חברים, אם לא הוא, אז מי ?!

אחרי בית ספר, אתם כבר לא חברים. למה ? כי ככה הנורמות קבעו, יש צבא, אתה פוגש חברים חדשים, עזבו, אחים שלכם אלה, אתה קורא להם אחי ! אחותי ! למה? כי אותם הכרת בצבא, הם איתך תמיד, באש ובמים, צבא זה אחרת, האנשים שאתה פוגש בצבא לא משנה מה, לא יפקירו אותך לבד, אתה ישן איתם, אוכל איתם, עושה איתם הכל. סבבה יש לך אחים חדשים.

אבל שחבר שהכרתם בבצפר הופך ממש לאח, אז מה ? לא לא זה לא נחשב, אין מצב, חברים אמייתים, חברים שאפשר לקרוא להם אחים פוגשים רק בצבא, מה אי אפשר לשמור על קשר אחריי לימודים ? אז הם אומרים שלא, אני אומרת שכן, הכל תלוי במה רוצים.

אבל נקודה למחשבה, אתם חברים, אתם אחים, אתם ממש תיתנו את הנשמה אחד לשני, אתם לא מכירים שנה לא שנתיים יותר מארבע שנים וזה לא מספיק בשביל להרגיש אחים?.

כנארה שזה מספיק בשביל להבין שלא, אשכרה, כל מה שחשבתי יורד לטימיון, אחים זה קשר דם ושום דבר לא ישנה את זה, כי בסופו של דבר, רק הם יפתחו לך את הדלת שתהיה על הקרשים, יותר גרוע, מתחת לקרשים !

אשמח לתגובות על החברים האמייתים שלכם, על אלה שאתם קוראים להם אחים, בתאכלס אלה שאתה באמת מרגיש שהבן אדם הזה כמו אח, אבל מה ? פעם או פעמיים, שלושה או ארבעה פעמיים הם לא זכרו את אלה שהיו איתם בתאכלס, בחיים האמיתיים. אי וודאות, אז מה עושים?

"בדרכך למעלה, זכור את אלה שהיו איתך למטה,
 כי בדרכך למטה תצטרך אותם שוב..."