אני שונאת להיות הבנאדם שהוא היה. אני שונאת להגיד לבנאדם שרוצה אותי כבר כל כך הרבה זמן לא בצורה הכי מתחמקת שיש רק בניסיון לשמור אותו בתור ידיד. אם לפני חודשיים הייתה לי באיזשהי תקווה שכשהוא אמר לי "לא כרגע" הוא באמת התכוון לזה שאז זה לא מתאים, ואולי מתישהו (בעוד חודש קצת יותר מחודש מסתבר) זה כן, היום כשהשתמשתי בצירוף המילים הזה הבנתי עד כמה הוא אכזרי. בעצם, כשהוא אמר לי אותו הוא התכוון בדיוק למה שאני התכוונתי היום, לזה שהוא לא רוצה אותי ואין לו דרך פחות כואבת להגיד את זה. ואני לגמרי מבינה אותו כשהוא בכה עם כל המוזרות שבדבר, כי כן גם לי קשה לצאת הבנאדם הרע בסיפור ולאבד ידיד טוב. אבל מה אני יכולה לעשות? אתמול, עם האורות המהבהבים והבומים באוזניים עברה לי המחשבה בראש שכשאני רוצה אני לא מחפשת תירוצים, או שכן מחפשת אבל הם כל כך גרועים שאני נכנעת אחרי כמה שניות. ברגע שהתירוצים שלי מספיק טובים בשביל לא לצאת עם מישהו לא משנה כמה ולא משנה מתי זה בחיים לא יקרה. עובדה שאיתו זה היה ככה. איתו לא חיפשתי תירוצים, זה היה הכי במקום והכי שם והכי והכי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
