יש איזשהו קסם

קמתי אחרי 17 שעות שינה. אולי קצת יותר. לאורך כל השינה ליוו אותי חלומות על סקס, זוגיות (לא בריאה), ודברים רעים. התעוררתי בוכה. הדבר הראשון שהוצאתי ברבע השעה הראשונה של ההתעוררות (שזו בדיוק זו) אלו דמעות תנין. לא יודעת למה בכיתי, לא יודעת מה עובר לי בראש, לא יודעת מה מחכה לי. בדיבור שקט (בקושי מצליחה להוציא מילה מהפה), בפנים חתומות (לא מצליחה לחייך), אחרי שינה שהתחילה אתמול בחמש אחר הצהריים, הופסקה בשתיים בלילה, אולי קצת פחות, ושוחזרה בשלוש באותו לילה. יומיים כמעט בלי אוכל, יומיים בלי תיאבון. הדבר היחיד שבא לי לעשות זה למות, ואף אחד לא ממש מבין את זה. אני לבד, ורע לי. תקועה בחיים שלי, מרגישה איום ונורא, מחכה שסוף השבוע המחורבן הזה יעבור רק כדי שאני אוכל לא להרגיש את עצמי, לרוץ מהר, לעבוד כמו מטורפת, להתחיל ללמוד, ואולי לשכוח מהכל.

רע. מאוד. רוצה למות.

בעקבות טעות שעשיתי שלשום. הכנסתי למחשב חוזה מכירות של לקוח שהכתובת שלו בעייתית. חטפתי על הראש מהמנהלת הביץ'. נכון שכבר כמה חודשים אני על הקרשים, נכון שאני צריכה לסבול ביקורות והערות עוקצניות גם כאן, אך למרות החוזק הנפשי שחשבתי שיש בי- נשברתי. חזרתי בוכה הביתה מהמשרד, היות וקיבלתי התראה על שיחת אזהרה שתתקיים, אם אעשה עוד פעם את הטעות הזו, כלומר, אעמוד לפני פיטורין. המנהלת שלי טענה שאני למטה, שאני צריכה להרים את עצמי, שנמאס לה מהטעויות הבסיסיות שלי.

היום התעוררתי שבורה נפשית. זה עוד התחיל אתמול, אחרי המשמרת המזוויעה, אך היום בבוקר זה קיבל את השיא. לא הייתי מסוגלת לעשות כלום. שום דבר. בטח שלא לשבת בעבודה על חוזי מכירות שאחוש פחד לגעת בהם. הלכתי לרופאת המשפחה, לביקור חירום, שהתברר כנכון בהחלט. סיפרתי לה על הרצון להתאבד, על ההרגשה שנמשכת כבר חודשים, על כך שהסרוקסט כבר לא עוזר, על כך שרע לי, ושאני לא מסוגלת ללכת לעבודה מאז ההערה. היא נתנה לי שלושה ימים, לנוח. עכשיו אני צריכה לקוות שאהיה בסדר. שאוכל לחזור לעבודה. לחיים.

לספתח: תקראו את ארוחת בוקר בטיפאני'ס של טרומן קפוטה. תבינו למה אני מתכוונת הרבה יותר.

כולם חושבים שאני שלמה. יש גם כאלה שיודעים שאני כבר "מאה שנה בתקופה קשה" (אחד שרוצה לצאת איתי, אבל לא התאמץ להראות את זה אפילו יום אחד!). אנשים לא מבינים שכשאני מדברת על התאבדות, שאני מדברת על כלום, שאני מדברת על חוסר המשמעות וחוסר השלמות המופיע לעתים אצלי, אז אני באמת מתכוונת לזה. ובאמת, יש בי מן השלמות גם כן; אני לא רוצה בן זוג שירפא אותי, שיטפל בי, או שלחילופין יסתכל עליי מגבוה (וכל אלה היו עד היום, מלבד אחד ויחיד!), אני שלמה עם הבעיות שלי, עם מי שאני. אני מן הולי גולייטלי שכזאת. חביבה על כולם, מתנהגת באימפולסביות מה, וברור שתצליח ושכולם יזכרו אותה, על אף הנוירוטיות, על אף פיזור המחשבה המופיע לעתים, על סמך החסרונות שבמורכבות. זו הדמות הראשית בספר של קפוטה. והיא מנצחת על כולם בהיעלמות שלה, בעצם זה שהיא בעצם לא קיימת אף בעיני עצמה. היא נוטה לצחוק על תשומת הלב שמרעיפים עליה (גם אני), ולהתעצבן כשאין אחת כזו בנמצא (כמוני).

המחסור שבשלמות בדיוק מתאפיין בה, ובאנשים אחרים שתמיד חשבתי שהם שלמים, מושלמים בעיני כל העולם. לגלות שבעצם אף אחד מסביבך לא שלם, הופך אותי, כאדם, לשלמה יותר. הרי אנו ידועים בשמחתנו המוסתרת לאכזבתם הקלה של אחרים. מקווים תמיד שלנו לא תהיה אחת כזאת.

אנו מצפים להתאהב באנשים שלמים, להעביר איתם סיטואציות ותקופות ארוכות שבחיינו, ולא להתאכזב.

הצפוני שהכרתי הוא אולי התגלמות המחסור שבשלמות. ואני בדיוק כמוהו. יש לי הכל, לכאורה, אך החוסר שבשלמות ממלא אותי תחושת כלום כל הזמן. וזה לא משנה אם אהיה מצטיינת בעבודה, בלימודים, או בחיים חברתיים.

כשאנשים לא שלמים מדברים על הסוף שבחוסר השלמות- דהיינו, להתאבד. מסתכלים עליהם כמשוגעים. אנשים שסובלים מתחלואי הנפש הגובלים בסטיגמות, וחיים במוסדות למיניהם, מצופה מהם שפשוט יעשו את זה. וכולם יסתכלו על זה כנורמה, עד שהרופא התורן יבוא.

מחסור בשלמות זו הריקנות שקשה להסביר. זו היכולת שלנו להיות מלאים, אך בעננים אפלים אך קלים. אנשים כמוני שואבים סיפוק מריקנות כזו. לעתים אף מחפשים את הכתף לבכות עליה בשביל לדמיין את השלמות הנבצרת מאיתנו.

כאב הוא שלמות. כשאתה יודע ממה הוא.

מחסור בשלמות זה חוסר סיפוק מתמיד. אבל אתה לא תחפש משהו מבחוץ כדי לשנות אותו. תנסה להבין מבפנים היכן טעית.

****הפוסט לא נכתב על ובגלל מישהו ספציפי. אם יש לכם תגובה כלשהי, עצבנית ככל שתהיה, תרגישו חופשי להעלות אותה. לא מתכוונת ליצור חורים, לפעור בורות, או לחילופין- לגרום למישהו להרגיש רע. הכל נכתב מאהבה, ומהכרה בחולשות. וזו המטרה של הפוסט הזה- להגיד שגם כשיש חולשות למישהו, לא צריך לשפוט אותו.****

ובהזדמנות זו. סליחה לכל מי שפגעתי בו אי פעם. כוחותיי הלא שלמים יותר חזקים ממני.