יש איזשהו קסם

אין לי זמן לזה. ואני שוקלת להחליף את הקריירה הנוכחית שלי בקריירה של כתיבה. מחפשת עכשיו. הדברים בלווין כבר פחות נראים לי. אולי בגלל שאני שנתיים וחצי שם, אולי בגלל המנהלת החדשה, שמגלה אמפתיה מועטה מאוד, ויכולת ביצ'ית בקשר הפוך. זה לא פשוט. אני מגיעה כל יום לעבודה בבקשה אחת קטנה שהיא לא תתריע שהיא מסלקת אותי/מעיפה אותי/ שאני לא בסדר. יש לי חברה ששמחה שהיא כבר לא שם.

המחשבה על החלפת תפקיד, במיוחד במשרה מלאה, במיוחד עם תנאים סוציאליים ברמה גבוהה (ומשכורת לא גבוהה) זה לא פשוט. בכל זאת אני אוהבת את המקום, האנשים, מאמינה בו, וגם מאמינה במנהלים שלי. אך נמצאת בקונפליקט. בינתיים אני אשמור על היותי עובדת טובה (וחרדה).

****

להתחיל תואר שני זה לא פשוט. הוא גם חוסם לי את יום שני. אני מהלימודים רצה לעבודה, כשאני הרוסה מעייפות וטחונה בראש מרוב חומר. שלא לדבר על כך שסופי השבוע מוקדשים כמעט כולם ללימודים של קורסים, גם כאלה שאני צריכה לעבוד עליהם לבד, והכל מאוד גדול. אבל אני מאופסת ומרוכזת. ומבטיחה לעצמי שאצליח בסוף.

עברו מעל 10 ימים ואני בסדר. זה בזכות הקלונקס?

אגב, המקעקעת ממש הפכה לחברה. בשבילי, למצוא אנשים שאפשר להתחלק איתם, ולשמוע אותם, וכשיש ממה וממי ללמוד- זה הכי חשוב. אני אוהבת אותה.