יש איזשהו קסם

הוא מנהל צוות מכירות אצלנו. בחור חמוד. מתאים לי בול. חושב כמוני, נראה כמוני (חנון במידה טובה), ויש בינינו קליק עצבני. אבל יש לו חברה, כבר הרבה זמן. הוא גר איתה, אולי מתכונן בכלל להציע לה נישואין, לא יודעת. בכל מקרה, לא הולכת לעשות צעדים דרסטיים, הנואשת שכמותי, ואני פשוט יושבת מהצד ומסתכלת. עליו. וחושבת על איך שבא לי לנשק אותו, לזיין לו את הצורה, לגמור אותו בדברים טובים, ולשחרר אנחה. אבל זה לא יקרה. לפחות לא בזמן הזה.

היום, שזה יום לפני יום ההולדת שלי, ואני במילא בשלב של סיכומים עם עצמי, החלטתי להניח את הקלפים על השולחן. זה גם סוף חודש במערך המכירות, אז בכלל לא משחקים פוקר בזמנים כאלה, והכל גלוי, אגרסיבי וקיים. גם אני. חוץ מהחלק האגרסיבי. אני טיפוס בועט במוסכמות, ולעיתים בועט בעצמו, אך יודעת לשמור על כבוד. אמרתי לו: "נ', אתה נורא חמוד כשאתה לחוץ..." והוא חייך, ואז אמרתי לו משהו פרטי (ופתטי) יותר, בלחישה באוזן, ליד השולחן שלו: "...וחבל שיש לך חברה." עכשיו הוא הסמיק, אמר לי שהייתי ישירה מדי, ומצד שני אמר שהמשפט הזה נתן לי הרבה נקודות. כנראה יש שם משהו, אולי גם הוא רואה. משהו שאני לא שמה לב אליו? לא יודעת.

בכלל, סיכומי האהבה שלי אינם נגמרים במנהל צוות. הם גם נשאלים לגבי מושבניק מתלבט, משפטן מתוסבך ומתמחה שלא מבין מהחיים ואיך להתחיל עם בחורות. גם עם ספורטאי שהכרתי, שלא לדבר על תל-אביבי. יש לי הרבה ואין כלום.