בלוג אתגרי כתיבה

השמות שמתחתיהם יש קו זה קישור להגשה של אותם האנשים בבלוג שלהם, למקרה שאתם רוצים לקרוא :)

•ביקורות ע"י מיכל•

*אני לא אציין לגבי הכותרות מפני שלכולם כמעט הייתה את הכותרת "גיבורי על" - חבל. גם כותרת

זה חלק מתבנית הסיפור הקצר והייתם יכולים לקחת את זה לצד מקורי ומעניין*

ענבלו- הסיפור שלך היה מקסים,תיאורים במקום ובזמן הנכון שעוזרים לדמיין בצורה טובה את הגיבור של הילדה.

הכתיבה זורמת ומהנה לקריאה,הסוף העביר בי צמרמורת.

הערה קטנה: "

ואז ניסיתי לברוח.

ואז קפאתי במקום." החזרה על ה'ואז' קצת תוקע את הקריאה.

חוץ מזה סיפור מעולה !

אנה - סיפור קצת לא ברור, לוקח זמן להבין את מה שניסית להתכוון אליו ועד עכשיו אני לא בטוחה במאה אחוז שהבנתי למה שהתכוונת בסיפור שלך.

אני חושבת שבמידה והיית מנתחת ומתארת את זה טיפה יותר ומאריכה את הסיפור שלך,התוכן שאת מנסה להבין היה יותר ברור.

כמובן שיש יופי בכך שהסיפור לא ברור על ההתחלה והדבר מייחד אותו אבל אני חושבת שאם עוד קצת תוכן הסיפור היה טיפה יותר ברור ועדיין נשאר עם היחודיות שלו.

כמובן שכל אחד והכתיבה שלו אבל אני חושבת שתיאורי דמות צריכים ליבנה תוך כדי העלילה ולא בכתיבה של כל התיאורים בבת אחת.

סה"כ נחמד :]

תום - סיפור מאוד מיוחד, לא ציפיתי לסוף כזה - חשבתי על משהו אחר בכלל.

אהבתי שהשתמשת בחזרה על התיאורים על מנת לבלבל את הקורא - לפחות זה מה שזה עשה לי.

לא אהבתי את התואר 'מבוגרים' להוריו של הילד, כי זה מראה על ריחוק משפחתי למרות שהם בעצם קרובים.

הסוף מעט לא ברור, כאילו התבלבלת עם עצמך, בנוסף:

"כל דבר טוב שהיה באחת-" - נוסח לא ברור.

בסה"כ נחמד מאוד ואהבתי שלקחת את זה למקום שונה.

בנוסף דיברנו על נושא גיבורי על ולא על גיבורים - שונה ממה שהאתגר התכוון אליו וחבל.

someone - הסיפור התחיל באווירה מעניינת,הכתיבה הייתה זורמת ומאוד השתעשתי מהשם של הגיבור.

קצת התאכזבתי מהסוף - לא קיבלתי משהו יותר מידי מיוחד שיכולתי לקרוא את הסיפור שלך ולהגיד "ואו" בסוף , אם לומר נכון סיפור חסר פואנטה.

לקחת את הסיפור לכיוון של ההעבר,ההצקה, המראה אז אני חושבת שאם היית ממשיכה עם הרעיון ומדגישה את זה שהינה הגיבור על שלנו הוא מכוער ולהראות שלווא דווקא החיצניות זה משהו שונה. אני חושבת שזה היה מביא את הסיפור למקום שונה לגמרי.

חוץ מזה אהבתי את הכתיבה שלך :]

נטע- הכתיבה שלך מדהימה,מעניינת ומיוחדת.באמת שנהנתי מהקריאה ואני חייבת לציין שהכתיבה שלך

פשוט ריתקה אותי למסך וזה לא קורה הרבה. יש לך גם תיאורים מדהימים בסיפור - במילה אחת באמת ואו.

הכתיבה שלך לא קופצת ונשארת בשפה גבוהה שזה מצויין, יש לך פה ושם חוסר בפסיקים וזהו סה"כ.

לגבי האתגר - קראתי וניסיתי להבין איפה את מקשרת את זה לגיבורי על ולא מצאתי.

אז כסיפור קצר זה מעולה אבל כתוכן אין שום קשר לאתר.

•ביקורות ע"י לאורנה•

אדר - הסיפור שלך מאוד נחמד. הדמויות כתובות טוב, העלילה זורמת ובסך הכל הסיפור מאוד טוב. אין בו משהו שייחד אותו בצורה דרמתית מהאחרים, אבל חוץ מזה הוא סבבה. היה מאוד מוסיף עם היה קצת יותר טוויסט בעלילה, אם נגיד בסוף הקטע הוא היה מגלה שהגיבורה היא בעצם גבר או לאיודעת מה... אני בדרך כלל אוהבת סופים פתוחים, אבל כאן היה נחמד לכתוב משו בסגנון של 'מייסון הוריד בעדינות את המסיכה מפניה, קופא בתדהמה למראה עיניו' ומכאן להמשיך לאן שאת רוצה, או אפילו לעצור. החלק שכתבת שהיא אוהבת להציל אותו ובאופן כללי אוהבת אותו הפך את הסיפור לקצת רגיל כזה...

הייתה לך שגיאת הקלדה אחת ששמתי לב (בכינו במקום סכינו), אבל חוץ מזה הסיפור שלך כתוב טוב :)

דנדי - ההתחלה של הסיפור שלך נותנת רושם טיפשי וילדותי, אבל כשממשיכים לקרוא מבינים משמעות קצת יותר עמוקה מזה. ממש הצחיקו אותי השמות ובאופן כללי ההתחלה של הסיפור וממש אהבתי את החלק שנהיה רציני יותר ומראה שגיבורי על נמצאים רק בדמיון, והם לא באמת יכולים להציל אותנו. 

בהתחלה הייתה שגיאה שממש הפריעה לי: "...בחללית שלו, והוא, ובנו, רשעוני, היו היחידים...". יותר מידי פסיקים! זה היה צריך להיכתב כך: "...בחללית שלו. הוא ובנו, רשעוני, היו היחידים..."

חוץ מזה, אחלה סיפור ;)

צ'יקיטיטה - ההתיחסות בסיפור היא אל גיבור, ולא אל גיבור על, שזו משמעות קצת שונה ולכן לא ממש כמו ההוראות ולא ממש הדבר שכיוונו אליו, אבל אני בכל זאת אכתוב ביקורת לסיפור שלך.

הסיפור הוא בעצם מכתב שהתוכן שלו קצת צפוי (ממש מוזר שמישהי בת 14 כתבה אותו!). אין בסיפור שלך משהו סופר-מיוחד, המכתב היה... רגיל כזה. הייתה בו שגיאה שקצת הפריעה לי: כמו בשורה 3, "כאילו והיה אתמול" - למה הו' פה? אני דיי בטוחה שכותבים "כאילו היה אתמול"

 ועוד משהו שחזר על עצמו לאורך הסיפור: יש בכל הסיפור הרבה פאוזות. פאוזות בדרך כלל הופכות קטע לדרמתי יותר, אבל כאן בשלב מסויים (דיי בהתחלה) הן נהיו מיותרות, קוטעות את הרצף וממש מציקות.

חוץ מזה הסיפור בסדר.

ג'ורג'ס - ההתייחסות בסוף אל 'גיבור על' מרגישה פחות מתאימה, כי זו לא הייתה ממש הכוונה כשכתבנו 'גיבור על'. מה שאת כתבת זה יותר 'גיבור' באופן כללי. הסיפור כתוב בשפה גבוהה, בהתחלה אפילו גבוהה מידי. קשה לי להאמין שילד בן חמש מדבר ככה, במיוחד לא כשהוא בן לאלכוהוליסטית ולאבא שמספר כל הלילות על גיבורי על (אם הוא היה בן של מורה ללשון או משו, זה היה יותר הגיוני, אבל גם לא ממש XD)

הסיפור זורם, והוא מעולה. ממש אהבתי את התיאורי רגשות ואת ההתנהגות של האב. בסך הכל הסיפור סבבה, רק ההקשר למשימה טיפונת רחוק...

זה היה ערב חשוך וקר, והעולם היה קרוב לקיצו. כבר לא הייתה תקווה, ואף אחד לא ידע מה לעשות. דוקטור אופל עמד ללחוץ על הכפתור האדום, ולפוצץ את מחסני האוכל שנשמרו בקפידות. המזון היחיד שישאר אחרי הפיצוץ אוחסן בחללית שלו, והוא, ובנו, רשעוני, היו היחידים שיכולים להנות ממנו, מאוחר יותר, כשיהיו במסע לעבר הירח, שם יבלו בכיף עד סוף חייהם.

בעשר דקות הללו של המתח, אמהות התעלפו, גברים הזילו דמעות, תינוקות צרחו, ובני עשרה היו על סף התאבדות, רק כדי להגיע לשם לפני כולם. העולם רעש כפי שהוא לא רעש מעולם. האווירה כבר הייתה קשה מנשוא. זעקת "שקט!!" אחת, של דוקטור אופל, הכפילה את המתח פי עשרים, והוא החל בנאום האחרון שלו.

"אנשי העולם היקרים. אני מצטער להודיעכם, כי חייכם נגמרים עכשיו," הוא אמר, חיוך מבצבץ מתחת לשפמו הרחב, "כלומר, לא עכשיו, רק אחרי שכולכם תרעבו למוות, ובסופו של דבר, תמותו ברעב, אלא אם כן תוכלו לשלם לי את הכופר - מיליארד טריליון דולרים ביום, מכל אח-"

"לעולם לא, דוקטור אופל!" קריאות הידד החלו להישמע, מטוקיו ועד אוסטרליה, מניו יורק ועד קהיר. זה היה איש-אריה, שבדיוק הצליח להימלט מאחיזת הכוח של אויבו המושבע, דוקטור אופל, בדיוק בזמן כדי להציל את העולם. הוא השתמש בכח השאגה שלו כדי להרעיד את העולם ולהעיף את הדוקטור המרושע ובנו ממקומם. הם נחתו באי מרוחק בים, שם נלכדו ע"י קניבלים שהחליטו לטגן אותם בנוסח טריאקי. איש-אריה השתמש בציפורניו החדות כתער כדי להוציא את כפתור הפיצוץ ממקומו ולהשליך אותו לים, ולאחר מכן, גם כדי לפרוץ את כיפת הזכוכית של מחסני האוכל ולחלק בחזרה את האוכל במדיוק לפי ארצות. כשסיים, העניק לו נשיא ארה"ב את אות הכבוד הגדול ביותר שאי פעם ניתן, עליו חרוטות המילים, 'בפעם השלישית, הצלת את כדור הארץ שלנו מהשמדה טוטאלית'.

איש אריה חייך ודהר בחזרה אל מאורתו, שם בילה את שארית חייו, באושר ובעושר.

בעוד שצפיתי במתרחש בעיניים פקוחות ובריכוז, לא יכולתי שלא לחשוב איך מוחם של הילדים מושפע מהמציאות בעולמינו: הנה אחי הקטן, שלא מתנתק מדמות הלגו שבנה של איש-אריה, גיבור העל שהמציא, הצליח לספוג לתוך מוחו הקטן את המצב העדין של מחירי הקוטג' בימינו, ולמצוא פתרון מחוכם שיפתור את הבעיה. כל מה שנותר עכשיו, זה למצוא אריה רדיואקטיבי...