לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

כי אם אני לא אכתוב מי יכתוב?


דברו והקשיבו.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2015    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    




הוסף מסר

3/2015

טארוט


כשאין מילים לתאר ואי אפשר לעמוד בשתיקה


 


השמש שוקעת על חיוכים ושיחות חולין. הערב מחדד משהו, הצינה גורמת לעור להזכר בתחושה שהיתה ואיננה. רגש נשכח ונדמה שראוי היה לזכור. נראה שהיה צריך לקעקע בעור מילים ותמונות כעדות תמידית לחולף והזמני.


 


הזכרוןן נחוץ וחשוב כדי לדעת על מה לחזור וממה להמנע. כל יתר האירועים פורחים עם זרעי הסביונים וחולפים כמו בת הצחוק והדמעה.


 


אני זוכר שמתתי באותו הרגע. עוד זה דיבר וזה בא. הכל קרה והכל כבר נעשה, ריח העשן נישא והיתמר באוויר ועוד טרם נראו האודים, ריח של תופת וסיום תקף את הנחיריים ומילא את הריאות.


 


כל גשר שנשרף מאיר את הדרך, אך מה עושים כאשר אתה בצד הלא נכון של הלהבות. איך ממשיכים מכאן מעל הסמבטיון הגועש? איך שורדים מקום שאין ממנו מוצא ואין בו עוד דבר מן החן והפיתוי שהביאו אותנו אליו?


 


מה הטעם לפעול עכשיו כפי שמציע אביר החרבות. מה יתן להסתער קדימה על שדה קרב חרוך כשאפר שחור עולה עם כל הלמת פרסה וכל שיכלה לשסף להב חרב כבר נפל ונאכל בלהבות של אחרית וסוף.


 


שלוש חרבות מפלחות לב אחד, מיותר משהו. די היה בסיכה כדי להוציא את אוויר מהבלון.

נכתב על ידי , 31/3/2015 20:50  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




Avatarכינוי: 

בן: 50

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , פילוסופיית חיים , תחביבים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנתן נתנזון אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נתן נתנזון ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)