לתמר.
הייתי רוצה להתגעגע אליך
סתם כך בשעות הקטנות האלה של הלילה
כשאני יושב ומהרהר על היום שהסתיים מוקדם מדי
אל תוך לילה שממשיך עד להרבה יותר מדי מאוחר
אולי אמחק חלק מזה וחלק אחר
את המילים שלא ירשימו אותך
גם אם אין לי רצון להרשים אותך
בודאי שאין בכך צורך
יש כל כך מעט צורך בימים אלה
פחות מכך רצון
הזמן חולף ועובר בין אם העיניים עצומות או מביטות
גם הימים וגם הלילות עוברים
במרביתם אני שוכב בשוחה וממתין ליריות
כשיש כח ואולי במידה גם טעם
אני משיב אש רפה ונואשת בבודדות
אני זוכר על מה אני נלחם
אבל כבר מזמן שכחתי מדוע היה לי חשוב מספיק להלחם
מה היה חשוב מספיק כדי שאתחפר בקבר אפשרי
בין ירוק של תיון דביק ללבן של אבן מסותת בחומה
כשהכרתי אותך הייתי פה פעור של צורך
ניסיתי לבלוע אותך שלמה
וכשהייתי מלא מדי ניסיתי לירוק אותך החוצה
אולי את עדיין חושבת שהצלחת לצאת בכוחות עצמך
בהחלט נתתי לך לחשוב כך
זה היה רע לך ולי ואולי פשוט רע
ואולי ראוי והגיע הזמן להודות
שיותר זמן משהדעת סובלת
לא הצלחתי לומר לך שאני לא בא היום
ושגם מחר לא אבוא
אולי רציתי אבל מעולם לא האמנתי
לא בי ובך
רק בך.
חשבתי שאת ילדה ושאני מפלצת
כשפקחתי עיניים ראיתי שאת ילדה מפלצת
עם פה עוד יותר מורעב משלי
מבלי להתכוון
כשלתי כך או כך
רובך יצאת אך חלק נשאר
האם את חסרה אותו אני תוהה לעיתים
אני מניח שזה תלוי מתי שואלים
אני תוהה אם הוא צמח חזרה
או שהוא ממילא היה מיותר
כף יד, ירך או תוספתן מודלק
להרגיש אשם או להיות גאה
אי שם בעליית הגג או בקצה הארון
כל כך הרבה לא חסר
עד שבא הקיץ או מגיע חורף
או שסתם מבין הספרים נופלת מעטפה מצהיבה
אם היה חלק שאת לקחת איתך
הוא היה חסר עוד לפני שהלכת
נעדר עוד לפני שהגעת
אולי למדתי לחיות בלעדיו
אולי מעולם לא נזקקתי לו באמת
בסופו של דבר היית רק אחת מני רבות
לא החשובה שבהן,
מיוחדת בדרכך
אך הן כולן היו מיוחדות בדרכן
הייתן רבות מדי אם להודות על האמת
אין בי די מלחמה בתוכי כדי להוסיף ולכבוש
ממילא את מרבית מה שהיה לי לא רציתי
גם אם לא רציתי להניח הפקר לאחר
יש לנו נטיה לאמץ אל העור כל מה שאספנו במשעול
גם מרגנית גם ורד וגם סרפד ודרדר
רציתי לומר לך ורציתי גם לא לומר
אני מניח שהשורות הקצרות האלה
המשפט העמום והמילה הלא ברורה
הן איזו פשרה שעשיתי עם עצמי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: