חי יהוה אל חי אלוהי העברים

ספר ישעיהו פרק ז " לכן ייתן אדוניי הוא, לכם אות, הנה העלמה, הרה וילדת בן, וקראת שמו, עימנו אל, חמאה ודבש, יאכל לדעתו מאוס ברע, ובחור בטוב ".

אבל בישוב עמנואל שבשומרון, החרדים "האשכנזים" מואסים בטוב, ובוחרים ברע, ומאכילים את המזרחים שם חרא ולא חמאה ודבש.

ההתנשאות הריקה של חסידי סלונים (עיירה בפולין) על המזרחים בעימנואל, תוך שהם נאחזים בתורה כאילו יש בה מצווה להפלות בין איש לאחיו, היא המהות של הקטב המרירי, הקטב המרירי שקורע את העם הזה לגזרים.

בספר דברים פרק לב, בשירת האזינו הלב והליבה של העבר, ההווה, והעתיד של העם העברי, השירה שיהוה אל חי ציוה על משה, ויהושע ללמד את בני-ישראל, אמר יהוה אל חי  על עמו הסורר ומורה:

" וישמן ישורון ויבעט,  שמנת עבית כשית,

וייטוש אלוה עשהו,

וינבל צור ישועתו.

יקניאוהו, בזרים בתועבות, יכעיסוהו.

יזבחו, לשדים לא אלוה

אלוהים, לא ידעום

חדשים מקרוב באו

לא שערום אבותיכם.

צור ילדך, תשי

ותשכח, אל מחוללך.

וירא יהוה, וינאץ,

מכעס בניו, ובנותיו.

ויאמר, אסתירה פניי מהם

אראה, מה אחריתם,

כי דור תהפוכות המה

בנים לא אמון בם.

הם קינאוני בלא אל,

כיעסוני בהבליהם,

ואני אקניאם בלא עם

בגוי נבל אכעיסם

כי אש קדחה באפי,

ותיקד עד-שאול תחתית,

ותאכל ארץ ויבולה,

ותלהט מוסדי הרים

אספה עלימו,

רעות חיציי, אכלה בם

מזי רעב ולחומי רשף,

וקטב מרירי "

כל מי שרואה את מה שקורא בעימנואל, ומי שרואה את מה שקורה לעמנו בארץ האבות בימים האלה מבין כי בגלל הקטב המרירי:

" מחוץ, תשכל-חרב,

ומחדרים, אימה

גם בחור, גם בתולה

יונק, עם איש שיבה."

ובשבוע הזה ראינו באשדוד ברחוב הר סיני (לעג לרש), כי הקטב המרירי פוגע גם בעובר בבטן אימו, לקטב המרירי הזה קוראים לא פחות מאשר, מזל, בר, אושר, ומתוך כך אתה למד, כי למי שמאמין במזל, האושר הוא דבר יחסי, וחולף.

אם הינו נקראים שוב להר סיני, כדי לקבל שוב את התורה, העם העברי על כל תפוצותיו לא היה מסכים שהתורה תינתן שוב רק על הר אחד הר סיני, העם לא היה מסכים לקבל תורה אחת לעם, אלא שכל עדה, כל פלג, וכל זרזיף, היה דורש לקבל את התורה על הר שהוא רק שלו, ותורה מסוג אחר, ובנוסח אחר משיש לכל הזרמים האחרים.

לא בכדי קרא לנו יהוה אלוהינו בשירה הנהדרת שלו האזינו:

" שיחת לו לא, בניו מומם

  דור עיקש, ופתלתול. 

 הליהוה, תגמלו זאת

  עם נבל, ולא חכם."

כי נכון אנחנו עם נבל ולא חכם, אנחנו עם טיפש, שניתפס רק בעיניי עצמו כעם חכם, אבל הוא ממש לא כזה, לא עם שמפורד בכל הגויים, אלא עם שמפורד בתוך עצמו, ובכך אנחנו עם שמפורר את עצמו לדעת.

הקטב המרירי מושל בנו בכל אורחות חיינו, אנחנו בוחרים בימין או בשמאל, אבל אף פעם אנחנו לא בוחרים בדרך הישר, שהיא לא שמאל ולא ימין.

לא דרך החרדים, ולא דרך האתיאיסטיים, אלה דרך הישר כפי שציוה לנו, ולימד אותנו יהוה אלוהינו אדון כל הארץ.

לכל אחד ואחד מאיתנו יש חלק בחורבן שממשש לבוא עלינו, ואף אחד מאיתנו לא יוכל להגיד ידי לא שפכה את הדם הזה, ועיני לא ראתה, ידע כל אחד מהעברים בני-ישראל כי ידיו שפכה את הדם הזה, אם במעשה, ואם במחדל, ועיניו ראו, והעדיפו לא לראות.

יש עוד סיכוי אחד להסיר את רוע הגזרה מעלינו בטרם פורענות, אבל הסיכוי הזה לא נמצא בימין, ולא נימצא בשמאל הסיכוי הזה נמצא בדרך הישר, בתורת יהוה אל חי שנתן ביד משה עבדו בהר סיני, ובערבות מואב.

דרך הישר אינה דרך ההלכה והרבנים, ולא בדרך החילונים, הדרך היא הדרך שיהוה אל חי אלוהינו התווה לנו בצמצום בשירה הנהדרת שלו שירת האזינו, ובברכה שברך משה עבד יהוה לפני מותו, לאמור " ויהי בישורון מלך, בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל".

ואם לא יהיו יחד שבטי ישראל, הם יוכו בשבט יהוה מכות גדולות ונוראות כפי שיהוה הכה אותנו בחרון אפו בשואה שהבאנו על עצמנו במלחמת העולם השנייה.

ידע כל איש ישראל, ותדע כל אם עבריה, כי את החורבן המתרגש עלינו בקרוב הם הביאו עצמם ועל צאצאיהם הם הביאו במו ידיהם.

ולעיר אשר בשומרון לא יקרא עוד עימנו אל, ויקרא שמה סר אל וצל מוות, כי סר יהוה האלוהים ממנה.

אפרים העברי      

חי יהוה אל חי אלוהי העברים

לכל השואלים את עצמם בעקבות ההסתבכות המגוחכת, בכישלון ההזוי, שאירע בעצירת המשט לעזה, מדוע אנחנו מתדרדרים במדרון תלול, מדוע אנחנו נכשלים בכל מאבקינו, ומדוע כל אומות העולם קמות עלינו לגנותנו, ולכלותנו, להלן פסק הדין של השופט את כל העולם.

כה אמר יהוה אל חי אלוהי העברים אדון כל הארץ, בספר במדבר פרק לג. פסוק נ: וידבר יהוה אל-משה, בערבות מואב, על-ירדן ירחו, לאמור. דבר אל-בני ישראל, ואמרת אליהם  כי אתם עוברים את-הירדן, אל-ארץ כנען.  והורשתם את-כל-יושבי הארץ, מפניכם, ואיבדתם, את כל-משכייותם ואת כל-צלמי מסכותם תאבדו, ואת כל-במותם תשמידו. והורשתם את-הארץ, וישבתם-בה כי לכם נתתי את-הארץ, לרשת אותה. והתנחלתם את-הארץ בגורל למשפחותיכם, לרב תרבו את-נחלתו ולמעט תמעיט את-נחלתו אל אשר-ייצא לו שמה הגורל, לו יהיה למטות אבותיכם, תתנחלו. ואם-לא תורישו את-יושבי הארץ, מפניכם, והיה אשר תותירו מהם, לשיכים בעיניכם ולצנינים בצידיכם וצררו אתכם-על-הארץ, אשר אתם יושבים בה. והיה, כאשר דימיתי לעשות להם-אעשה לכם.

 כה פסק השופט העליון, על כל עליונים, שופט כל השופטים, ולא ניתן לערר על פסיקתו, כך פסק יהוה אל חי אדון כל הארץ וכה גזר.

מוגש כשרות לטובת הציבור על ידיי אפרים העברי