חי יהוה אל חי אלוהי העברים

הרהורי כפירה על המתכונת של יום הזיכרון לחללי צ.ה.ל או לנספים בשואה.

כה ציוה יהוה אל חי אדון כל הארץ:

ספר דברים פרק יח פסוק ט-יב "כי אתה בא אל-הארץ, אשר-יהוה אלהיך נתן לך- לא תלמד לעשות, כתועבת הגוים ההם. לא-ימצא בך, מעביר בנו-ובתו באש, קסם קסמים, מעונן ומנחש ומכשף. וחבר, חבר, ושאל אוב וידעני,  ודרש אל-המתים.  כי-תועבת יהוה, כל-עשה אלה; ובגלל, התועבת האלה, יהוה אלהיך, מוריש אותם מפניך". 

בכל יום זיכרון לחללי צה"ל, או לנספים בשואה עולה בי אותה שאלה, מדוע לא מעבירים את הכספים האדירים שעולים כל חגיגות האבל המאורגן הזה, לצרכיי החיים, במקום לבזבז את הכספים האדירים האלה על השכול המאורגן, הלא זה מעשה מצרים, שהפירמידות שלהם מעידות שהם קידשו את המוות, על פני החיים?

לחללים לא איכפת מפסטיבלי השכול האלה, לא קר להם, ולא חם להם, הם לא רעבים, והם לא צמאים, הם לא זקוקים לקורת גג מעל ראשם, והם לא צריכים לשלם משכנתא, או שכר דירה, הם לא לזקוקים לבגד, למיטה, או לטיפול רפואי, והם לא צריכים לשלם שכר לימוד, הם לא זקוקים למשקפיים, לתותבות, או לסיעוד, הם לא צריכים כלום כי הם מתים, ולמת לא איכפת מהחיים, ולא איכפת לו מהמוות, לא איכפת לו מכלום כי הוא מת.

לעומת זאת אם את כל כספים האדירים האלה, שעולים כל חגיגות האבל המאורגן הזה, היו מפנים לצרכיי החיים, היו חיים רבים כל כך נהנים מכך.

העניים היו פחות עניים, הזקנים היו נהנים מזקנה משופרת, אלמנות ויתומים היו חיים יותר ברווחה, אימהות גרושות המטופלים בילדים היו יכולות ולכלכל את צאצאיהן בכבוד, הם היו נהנים מקורת גג מעל ראשם בשכר דירה מסובסד, מתנור לימות הקור, ולמזגן בימות החום, לבגד, למיטה, לאוכל משביע ובריא, לטיפול רפואי הוגן, הזקנים היו זוכים למשקפיים, תותבות, מכשירי שמיעה או סיעוד, ולביטחון מפני המנוולים הפוגעים בזקנים.

העניים, האלמנות, היתומים, האימהות הגרושות/פרודות, וילדיהם היו זוכים ללימודי חינם, מפעוטון עד דוקטורט, ולשרותי בריאות חינם, כי הם חיים ולהם איכפת.

די יהיה להסתפק בסרט תכלת שיוצמד לדש הבגד, ובתפילת "שמע ישראל" של כל העם כאיש אחד באותו יום ובאותה שעה, כדי להזדהות עם משפחות שאיבדו את יקיריהם במלחמות.

מוגש כחומר למחשבה ע"י עבד ליהוה אל חי אלהי העברים

אפרים העברי