חי יהוה אל חי אלוהי העברים

יש חג שיהוה אל חי לא ציוה לחגוג, ואילו החילונים, וגם הדתיים חוגגים אותו בדבקות, וזהו לג בעומר.

אז יש לי חדשות עבורכם, על פי התורה שנתן יהוה אל חי במוצאי השבת הזאת, וביום הראשון הזה נמנים 29 בעומר, ולא 33-לעג בעומר.

לצורך השכלה כללית אני מביא את הדברים בשם אומרם:

"ספר ויקרא פרק כג פסוק ט וידבר יהוה, אל-משה לאמור.  י דבר אל-בני ישראל, ואמרת אליהם, כי-תבואו אל-הארץ אשר אני נותן לכם, וקצרתם את-קצירה והבאתם את-עומר ראשית קצירכם, אל-הכוהן.  יא והניף את-העומר לפני יהוה, לרצונכם; ממוחרת, השבת, יניפנו, הכוהן.  יב ועשיתם, ביום הניפכם את-העומר, כבש תמים בן-שנתו לעולה, ליהוה.  יג ומנחתו שני עשרונים סולת בלולה בשמן, אישה ליהוה ריח ניחוח; ונסכו יין, רביעית ההין.  יד ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו, עד-עצם היום הזה עד הביאכם, את-קרבן אלוהיכם:  חוקת עולם לדורותיכם, בכול מושבותיכם.

טו וספרתם לכם, ממוחרת השבת, מיום הביאכם, את-עומר התנופה:  שבע שבתות, תמימות תהיינה.  טז עד ממוחרת השבת השביעית, תספרו חמישים יום; והקרבתם מנחה חדשה, ליהוה.  יז ממושבותיכם תביאו לחם תנופה, שתיים שני עשרונים סולת תהיינה, חמץ תיאפינה:  ביכורים, ליהוה.  יח והקרבתם על-הלחם, שבעת כבשים תמימים בני שנה, ופר בן-בקר אחד, ואילים שניים:  יהיו עולה, ליהוה, ומנחתם ונסכיהם, אישה ריח-ניחוח ליהוה.  יט ועשיתם שעיר-עיזים אחד, לחטאת; ושני כבשים בני שנה, לזבח שלמים.  כ והניף הכוהן אותם על לחם הביכורים תנופה, לפני יהוה, על-שני, כבשים; קודש יהיו ליהוה, לכוהן.  כא וקראתם בעצם היום הזה, מקרא-קודש יהיה לכם כל-מלאכת עבודה, לא תעשו:  חוקת עולם בכל-מושבותיכם, לדורותיכם.  כב ובקוצרכם את-קציר ארצכם, לא-תכלה פאת שדך בקוצרך, ולקט קצירך, לא תלקט; לעני ולגר תעזוב אותם, אני יהוה אלוהיכם."

מתוך הכתוב עולה כי את עומר התנופה יש להניף ממחרת השבת, דהינו ביום ראשון בשבוע, כי ממחרת השבת באה תמיד יום ראשון.

עומר התנופה הוא ביכורי שעורים.

ממחרת השבת תמיד ביום ראשון, קוצרים עומר של ביכורי שעורה, ואותו מניף הכהן תנופה לפני יהוה ומתחילים לספור את הימים עד חג שבועות, שחל תמיד ממחרת השבת דהינו ביום ראשון.

לחג השבועות אין תאריך קבוע, הוא מותנה במועד הפסח, כי רק אחרי השבת שבאה אחרי הפסח, ביום ראשון מתחילים לספור את ספירת העומר, וכך יוצא שאת ביכורי קציר חיטים, מביאים ממחרת השבת ביום ראשון, תמיד ביום ראשון, ורק ביום ראשון, והחג נמשך רק יום אחד בלבד.

הרבנים בניגוד מוחלט למצוות יהוה אל חי החליטו כאילו כדי להכעיס כי המועד של ממחרת השבת יכול לחול בכל יום בשבוע, כי לטענתם יום הפסח גם בגדר שבת, ולכן שבתון הפסח, שווה בעיניי הרבנים ליום שבת, אלא שאליה וקוץ, בה כי כדי להסיר ספק כדאי לקרוא את "ספר ויקרא פרק ז פסוק טז ואם-נדר או נדבה, זבח קרבנו ביום הקריבו את-זבחו, ייאכל; וממוחרת, והנותר ממנו ייאכל.  יז והנותר, מבשר הזבח ביום, השלישי, באש, יישרף.  יח ואם היאכול ייאכל מבשר-זבח שלמיו ביום השלישי, לא יירצה המקריב אותו לא ייחשב לו, פיגול יהיה; והנפש האוכלת ממנו, עוונה תישא." ומכאן יש חיזוק לכך שממחרת היום הראשון בא היום השני, ואז ביום השלישי הנותר הזבח נהיה פיגול, לא ירצה, ולא יחשב.

ועוד טעם נוסף לכך שהפסח אינו שבת אנו למדים "בספר שמות פרק  יב פסוק טז וביום הראשון, מקרא-קודש, וביום השביעי, מקרא-קודש יהיה לכם:  כל-מלאכה, לא-ייעשה בהם אך אשר ייאכל לכל-נפש, הוא לבדו ייעשה לכם." 

ואיך אשר ייאכל לכל-נפש, הוא לבדו ייעשה לכם, יום השבת?

האם השבת כמוה כפסח, וכל אשר ייאכל לכל-נפש, הוא לבדו ייעשה לכם ביום השבת וגם בשבת תבשלו ?

ברור שהרבנים עשו להם תורה לעצמם.

הקראים מניפים את עומר התנופה תמיד ביום ראשון, שהוא היום ממחרת השבת, וחג השבועות שלהם נחגג תמיד ביום ראשון, כפי שגם אנו העברים עושים, וכפי שיהוה אל חי ציוה לעשות, ומכך מובן שהלילה הזה הוא הלילה ה-29 בעומר, ולא לג בעומר.

כעברי אני מתחלל לשמוע על ההילולה שיחגגו רבבות בשירה וריקודים סביב קברו של רבי שמעון בר יוחאי, יהוה אל חי ציוה עלינו ביד משה עבדו "ספר דברים פרק יח פסוק ט כי אתה בא אל-הארץ, אשר-יהוה אלוהיך נותן לך לא תלמד לעשות, כתועבות הגויים ההם.  י לא יימצא בך, מעביר בנו-ובתו באש, קוסם קסמים, מעונן ומנחש ומכשף.  יא וחובר, חבר; ושואל אוב ויידעוני, ודורש אל-המתים.  יב כי-תועבת יהוה, כל-עושה אלה; ובגלל, התועבות האלה, יהוה אלוהיך, מוריש אותם מפניך. ".

"ספר במדבר פרק יט פסוק יד זאת, התורה, אדם, כי-ימות באוהל:  כל-הבא אל-האוהל וכל-אשר באוהל, יטמא שבעת ימים.  טו וכול כלי פתוח, אשר אין-צמיד פתיל עליו טמא, הוא.  טז וכול אשר-ייגע על-פני השדה, בחלל-חרב או במת, או-בעצם אדם, או בקבר יטמא, שבעת ימים.  יז ולקחו, לטמא, מעפר, שריפת החטאת; ונתן עליו מים חיים, אל-כלי.  יח ולקח איזוב וטבל במים, איש טהור, והזה על-האוהל ועל-כל-הכלים, ועל-הנפשות אשר היו-שם; ועל-הנוגע, בעצם או בחלל, או במת, או בקבר.  יט והזה הטהור על-הטמא, ביום השלישי וביום השביעי; וחיטאו ביום השביעי, וכיבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב.  כ ואיש אשר-יטמא ולא יתחטא, ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל:  כי את-מקדש יהוה טימא, מי נידה לא-זורק עליו טמא הוא.  כא והייתה להם, לחוקת עולם."

מכאן עולה שהדורש אל המתים, המתפלל אל המת, או העושה הילולה על הקבר לכבוד המת, עובר על מצוות יהוה אל חי אשר ציווה, וברור כי לכל העושה זאת לא תצמח ברכה ממעשיו, נהפוך הוא.

ולכן מבחינתי היום שבו אתם חוגגים את "לג בעומר" הוא בעצם לעג בעומר.

גם המנהג ה"יהודי" שלא להתחתן בזמן ספירת העומר, אינו מצווה שציוה יהוה אל חי בתורתו, אלא הוא מנהג רבני, שנוגד את התורה שבה נאמר באופן ברור "ספר דברים פרק ד פסוק ב לא תוסיפו, על-הדבר אשר אנוכי מצווה אתכם, ולא תגרעו, ממנו לשמור, את-מצוות יהוה אלוהיכם, אשר אנוכי, מצווה אתכם."

"וספר דברים פרק יג פסוק א את כל-הדבר, אשר אנוכי מצווה אתכם אותו תשמרו, לעשות:  לא-תוסף עליו, ולא תגרע ממנו. " ומכאן עולה שכל המעשים הרבנים הנזכרים למעלה הם בעצם עברה על מצוות יהוה אל חי אלוהי העברים וחילול התורה.

ועל כל אלה אזכיר גם את הגניבה ההמונית הנעשית על ידי הילדים לקראת המדורות, גניבת העגלות מהסופר לצורך הובלות העצים למדורה, 600 ₪ לכל עגלה, ומיליוני שקלים בסך הכל, וזאת מלבד הגניבות שאין שיעור להם מאתרי בניין, ומהחצרות.

ועל כל אלה אזכיר גם את זיהום האוויר הכבד בלילה הזה, והנה לכם חג שהוא לעג לעומר, לתורה, למוסר, ולאיכות החיים.

לא בכדי קורא לנו יהוה אל חי אלוהי העברים " עם נבל ולא חכם " ( שירת האזינו ספר דברים פרק לב פסוק ו) כי אנחנו עם נבל ולא חכם.

מוגש כחומר למחשבה על ידי אפרים העברי   

חי יהוה אל חי אלוהי העברים

בצאת השבת הזאת, בליל יום ראשון בשבוע הזה, מתחילים העברים לספור את ספירת העומר, חמישים יום עד חג השבועות, חג הביכורים, החג השני בשלוש הרגלים, שבהם כל העברים הטהורים באותו זמן, גברים, נשים, וטף, חייבים לעלות אל אוהל מועד במקום בו שוכן מקדש יהוה באותו זמן, באחד מנחלות שבטי בני-ישראל.

כה אמר יהוה אל חי אלוהי העברים:

 ספר ויקרא פרק כג, "ט וידבר יהוה, אל-משה לאמר.  י דבר אל-בני ישראל, ואמרת אלהם, כי-תבאו אל-הארץ אשר אני נתן לכם, וקצרתם את-קצירהוהבאתם את-עמר ראשית קצירכם, אל-הכהן.  יא והניף את-העמר לפני יהוה, לרצנכם; ממחרת, השבת, יניפנו, הכהן.  יב ועשיתם, ביום הניפכם את-העמר, כבש תמים בן-שנתו לעלה, ליהוה.  יג ומנחתו שני עשרנים סלת בלולה בשמן, אשה ליהוהריח ניחח; ונסכה יין, רביעת ההין.  יד ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו, עד-עצם היום הזהעד הביאכם, את-קרבן אלהיכם:  חקת עולם לדרתיכם, בכל משבתיכם. טו וספרתם לכם, ממחרת השבת, מיום הביאכם, את-עמר התנופה:  שבע שבתות, תמימת תהיינה.  טז עד ממחרת השבת השביעת, תספרו חמשים יום; והקרבתם מנחה חדשה, ליהוה.  יז ממושבתיכם תביאו לחם תנופה, שתים שני עשרניםסלת תהיינה, חמץ תאפינה:  בכורים, ליהוה.  יח והקרבתם על-הלחם, שבעת כבשים תמימם בני שנה, ופר בן-בקר אחד, ואילם שנים:  יהיו עלה, ליהוה, ומנחתם ונסכיהם, אשה ריח-ניחח ליהוה.  יט ועשיתם שעיר-עזים אחד, לחטאת; ושני כבשים בני שנה, לזבח שלמים.  כ והניף הכהן אתם על לחם הבכרים תנופה, לפני יהוה, על-שני, כבשים; קדש יהיו ליהוה, לכהן.  כא וקראתם בעצם היום הזה, מקרא-קדש יהיה לכםכל-מלאכת עבדה, לא תעשו:  חקת עולם בכל-מושבתיכם, לדרתיכם.  כב ובקצרכם את-קציר ארצכם, לא-תכלה פאת שדך בקצרך, ולקט קצירך, לא תלקט; לעני ולגר תעזב אתם, אני יהוה אלהיכם."את יום הביכורים חוגגים רק יום אחד, כפי שציוה יהוה אל חי אלהי העברים: ספר במדבר פרק כח, כו וביום הבכורים, בהקריבכם מנחה חדשה ליהוהבשבעתיכם:  מקרא-קדש יהיה לכם, כל-מלאכת עבדה לא תעשו.  כז והקרבתם עולה לריח ניחח, ליהוהפרים בני-בקר שנים, איל אחד; שבעה כבשים, בני שנה.  כח ומנחתםסלת, בלולה בשמן:  שלשה עשרנים, לפר האחד, שני עשרנים, לאיל האחד.  כט עשרון, עשרון, לכבש, האחדלשבעת, הכבשים.  ל שעיר עזים, אחד, לכפר, עליכם.  לא מלבד עלת התמיד, ומנחתותעשו; תמימם יהיו-לכם, ונסכיהם.

כה אמר משה עבד יהוה אל חי אלהי העברים בשם יהוה:

 ספר דברים פרק יד "כב עשר תעשר, את כל-תבואת זרעך, היצא השדה, שנה שנה.  כג ואכלת לפני יהוה אלהיך, במקום אשר-יבחר לשכן שמו שם, מעשר דגנך תירשך ויצהרך, ובכרת בקרך וצאנך:  למען תלמד, ליראה את-יהוה אלהיךכל-הימים.  כד וכי-ירבה ממך הדרך, כי לא תוכל שאתוכי-ירחק ממך המקום, אשר יבחר יהוה אלהיך לשום שמו שם:  כי יברכך, יהוה אלהיך.  כה ונתתה, בכסף; וצרת הכסף, בידך, והלכת אל-המקום, אשר יבחר יהוה אלהיך בו.  כו ונתתה הכסף בכל אשר-תאוה נפשך בבקר ובצאן, וביין ובשכר, ובכל אשר תשאלך, נפשך; ואכלת שם, לפני יהוה אלהיך, ושמחת, אתה וביתך.  כז והלוי אשר-בשעריך, לא תעזבנו:  כי אין לו חלק ונחלה, עמך.  כח מקצה שלש שנים, תוציא את-כל-מעשר תבואתך, בשנה, ההוא; והנחת, בשעריך.  כט ובא הלוי כי אין-לו חלק ונחלה עמך, והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך, ואכלו, ושבעולמען יברכך יהוה אלהיך, בכל-מעשה ידך אשר תעשה." מאחר ואוהל מועד נסתר מעיניינו כעת כאיש עברי אני מעשר כל שנה בחג השבועות חג הביכורים, מעשר מכל הכסף שבחזקתי, לאלמנות, יתומים, וגרים, ולא תורם אפילו אגורה אחת שחוקה לישיבות, בתי-כנסיות, ולרבנים.  

כה אמר משה עבד יהוה אל חי אלהי העברים בשם יהוה: ספר דברים פרק טז,

"ט שבעה שבעת, תספר-לך:  מהחל חרמש, בקמה, תחל לספר, שבעה שבעות.  י ועשית חג שבעות, ליהוה אלהיךמסת נדבת ידך, אשר תתן:  כאשר יברכך, יהוה אלהיך.  יא ושמחת לפני יהוה אלהיך, אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך, והלוי אשר בשעריך, והגר והיתום והאלמנה אשר בקרבך במקום, אשר יבחר יהוה אלהיך, לשכן שמו, שם.  יב וזכרת, כי-עבד היית במצרים; ושמרת ועשית, את-החקים האלה." אלה החוקים אשר ציוה יהוה אל חי על העברים בני-ישראל לעשותם.

חג מצות שמח

עבד ליהוה אל חי אלהי העברים

          אפרים העברי