חי יהוה אל חי אלהי העברים
יום חג הוא למלך יום הוד והדר
היום הוא נושא את מלכתו בכיכר
כל העם עמד והריע
וקול החג עד לשמיי השמים הגיע
קורע רקיעים
מה אדיר ונעלה המלך
הגבר שבגברים.
המלך כל הטקס על סיומו חשב
מתיי הם יסתגרו יחדיו בחדר המשכב
יפות עיניה של אישתו שדיה רימונים
היא מעכסת ובעכוזה יירונו פעמונים
ושער ראשה כאשד גולש
המלך התחמם והתחיל להתרגש
ואל משכב מהר להוט נחפז
קורע מלבושים משש שני ופז.
אל המשכב הביא את אישתו חומד את עירומה
ביישנית מפתה מתמסרת נחשקת הייתה הצעירה
המלך חש כי רחב בו הלב
אך אבוי האבר לא התלהב
מכווץ ומבויש מכונס בעצמו
האבר לא התלהב וטעמו עימו
רכן המלך לנשק לאישתו כדי דעתה להסיח
אולי בעוד דקה הוא יוכל את שרביטו להצמיח
אולי אם הוא ינשק את השדיים
ואת את הסורר הוא יעורר בידיים
העסק יעבוד
ואולי אם ירד לנשק בין רגליה
האבר סוף סוף יעמוד
ואולי אם יחשוב בליבו
על איזו פנטזיה אחרת
ישוב להזדקר גזעו
ובצמרתו העטרת
כלום לא עזר האבר מרד
ולהכעיס הוא לא עמד והמלך פחד
והמלך חרד ובעיניי עצמו כבודו אבד
ובעיניי המלכה שבעתיים
מלכה כזאת עם יופי של שדיים
זעק המלך המבויש בשכבו ליד אישתו היפה
חצי מלכות אתן עבור חצי זיקפה.
כינוי:
אפרים העברי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
