חי יהוה אל חי אלוהי העברים

ליל אביב

שכולו בשמים

אני רוגע נים לא נים

המוזיקה שקטה  

והאורות עמומים

ואת עולה מהרחצה

עוטה כותנת שקופה

ובושמך לפניך מהלך

וכבגדי מלכות עירומך

את באה לשבת בחיקי

כורכת זרועותיך

סביב צווארי

ומנשקת אותי ארוכות

ובאה לנו שעה של חסד

בלילה של כל הלילות

חמוק אחר חמוק

אני מלטף את חמוקיך

 את מתנשמת עמוקות

ומתפעמים שדיך

ושלווה באוהלנו

ואת מספרת על יומך

ועל מה שהיה

ועל מה שיהיה

ואני מקשיב רב

ולפתע את מגלה פצעון

 שפרח לי על הגב

 ואת עוקרת אותו עד תום

ואת מנשקת אותי בחום

וממשיכה לספר

 וכמו נקודה בסוף משפט

את מנשקת אותי ארוכות

ועוברת לנושא אחר

וקולך קול הפעמונים

ערב לי משירת מלאכים

אמירותייך מתקצרות

ונשיקותיך מתארכות

את מחבקת את צווארי

ולוחשת אהובי

ואני נושא אותך

 בזרועותיי

 אל חדר המשכב

ופעם בטן על הבטן

ופעם בטן על גב

ושוב בטן על הבטן

והמשכב נדמה

להיות לנו גן עדן

ושם אנחנו

 מתעלסים באהבים

ושם אני זורע בגנך

ילדים.

  אפרים העברי