איתך בחדר שלך, למעלה, אין דלת אבל שתי קומות מפרידות בינינו לבין השאר. אני יושבת על הריצפה וממששת את כפות הרגליים, שכבר כמעט ולא מורגשות אחרי רוטינה ארוכה מדי של 17 שעות ביום על הרגליים, על עקבים, בלי הפסקות. השעה 2 וחצי בלילה, בחוץ מינוס שש מעלות, הרחוב האנגלי כבר מזמן התרוקן וגם למטה מתחיל להיות שקט. אני מסתכלת עליך ומחכה שתסתכל עלי, שתגיד לי שאני יפה. שאם אסתכל ככה ללקוחות בעיניים, הם כולם יקנו. אבל הלילה אתה מסתכל בעיקר על הירוק שאתה מגלגל, אז אני מתרכזת בך.

מעשנים...על השולחן יש בירה פתוחה מאתמול, אז מרטיבים קצת את הגרון.  עוד שכטה ועוד שכטה ונכון שהירוק של אנגליה טוב, כן, גם אני חושבת.

מדברים קצת על העבודה, צוחקים על עצמינו...העבודה הזאת יכולה לשחוק כמו שאף עבודה אחרת לא, אבל איכשהו כשאנחנו מדברים על זה תמיד יש מן הילה של אושר סביבה. תמיד כיף, תמיד מצחיק, אפילו כשאנחנו מגיעים למסקנה שכל העסק פשוט פתטי. עוד שכטה, והכל נהיה רגוע...אני חושבת כמה ברת-מזל אני, ואיזה כיף שסוף סוף עומד מולי גבר אמיתי בכל רמ"ח איבריו, ולא סתם איזה ילדון, ושגם אתה דיי שמח שאני פה איתך, נראה לי, אם לשפוט לפי המבט...

במיטה. שומעים את הביטלס, אתה מקדיש לי את "girl" ואח"כ את "and i love her" ואצלי בראש שנינו בסצינה מסרט רומנטי. אנגליה, ביטלס, לילה, קור, אתה אני וקצת סמים. אנחנו מתחבקים וצוחקים ומדברים והכל נראה כ"כ הרמוני. ברגעים ההם אני מאושרת, אני יודעת. השעה 4:30 בבוקר, עוד שעתיים צריך לקום וללכת לעבודה. שוב. שנינו משתדלים שלא לחשוב על זה.

אנחנו שוכבים. יותר עושים אהבה ממזדיינים. גומרים ביחד, ממש באותה השנייה...והכל מושלם. הכל מושלם. אני מסתכלת לך בעיניים, אתה הרי יודע שזה קשה לי. שאני לא יכולה. אבל תראה- אני מסתכלת! ובוהה, ורואה ורוצה לראות. ובעיקר רוצה שנשאר ערים ונמשיך לדבר עד שאדע עליך הכל. עד שאספר לך הכל. אבל עוד מעט צריך לקום, והעייפות של לפני הכריסמס עושה את שלה...אני ישנה שינה מתוקה, אפילו (בדיעבד-בגלל) שיד חזקה של גבר עוטפת אותי.

6:30

שעון מעורר,

וקמים לעבודה. ואתה שוב יותר הבוס שלי מאשר המאהב. ואני שוב מחכה ללילה שיגיע.

אנגליה...