פשוט הכל חרא
לא יודעת.
נמאס לי.
כן זה ממש דפוק,
אבל לא אכפת לי מה אחרים חושבים עליי.
במילא מה זה כבר ישנה
כאילו שלא הייתה לי מספיק חרא בחיים, אני אשמה בהכל.
ולמה אני מבינה דברים כשכבר מאוחר מדיי?
השתניתי ואני לא יכולה לעשות עם זה כלום. אולי זה לטובה?
ועוד היום המעפן הזה, והבגרות התקועה הזאת,
והחיים שהיו מאוד נחמדים אליי,
והחליטו שדווקא היום אני אהיה חולה ואלך לבגרות עם חום וכאבים בכל הגוף.
ואני עדיין כותבת את הפוסט הזה כי אני חולה ופשוט לא מסוגלת לזוז ><
לא הספיק שלא ידעתי את החומר בשיט, גם לחשוב הגיונית לא יכולתי
אבל מילא אם הייתי לומדת
הייתי צריכה לקחת פול כדורים רק כדי שאני אוכל ללמוד לפחות ברגע האחרון משו, ובכלל לצאת מהבית.
אבל זה רק הפך את המצב לגרוע יותר.
בגלל הלחץ, החום, וכל הכדורים שלקחתי באוטובוס בדרך לשם לא הבנתי אם אני הולכת להקיא או להתעלף או שניהם, כבר לא הייתי בטוחה XD
אבל למזלי (או לצערי) הגעתי לבצפר המזדיין הזה בשלום.
אני זוכרת את עצמי מהיסודי והחטיבה תמיד בלימודים דווקא הייתי טובה
ואני לא מבינה עכשו איך היה לי אז כוח? מאיפה הכוח רצון הזה? לאן זה נעלם?
דווקא עכשו, במבחנים הכי חשובים, בגרות שאין לה מועד ב', וכנראה הבגרות הכי חשובה שהייתה בשנה הזאת,
אני מוותרת על עצמי כ"כ בקלות.
אני כבר לא יכולה להכריח את עצמי ללמוד, הגעתי למסקנה שזה אבוד
איבדתי את זה.
לא רק הבגרות הזאת, כל השנה המגעילה הזאת בכללי.
הממוצע שלי ירד באיזה 20 נקודות אבל לא חשוב התעודה זה סתם בולשיט,
הבגרויות זה מה שחשוב, וכל הבגרויות השנה היו חרא
טוב שאני מבינה את זה רק עכשו -.-"
כשאני יודעת שזה חשוב ואי אפשר לחזור אחורה,
זה גורם לי רק עוד יותר לרצות לוותר.
עד שמגיע הרגע שאני מתחרטת על כל זה, אבל זה כבר מאוחר מדיי
ואז אני עוד יותר רוצה לוותר, כי זה אבוד
וזה נמאססססס.
לא נשאר לי יותר כוח ללימודים החארות האלה! דיי, כמה אפשר?!
כבר הייתי אמורה לסיים בצפר. נשארתי שנה, כי אני סתומהD:
אין בי יותר את הכוחות לזה.
מאיפה עכשו לעזאזל אני אמצא את הכוחות לשנה הבאה? השנה הכי חשובה?
הכי פשוט לוותר, ותכלס זה מה שאני אעשה כי כבר לא אכפת לי מה יהיה בעתיד
זין, תמותו, לא מעניין אותי.
בגרויות אפשר להשלים, נעורים לא.
ואני שוב ושוב רק הורסת לעצמי גם את זה וגם את זה (:
למה לא יכולתי נגיד ביסודי ובחטיבה לחיות את החיים, לשים זין על העתיד.
מה שתמיד חפרו לי שאני רק צריכה לחשוב על העתיד בלהלבלהבלה, ואני הייתי טיפשה כי הקשבתי להם.
מה זה היה שווה להשקיע אז אם בתיכון אני כושלת ואין בי יותר את הכוחות להמשיך?
אף פעם לא חשבתי שאני אגיע למצב הזה.
giving up on myself, over and over again.
yeah i'm sick of living life this way,
but this is who I am.
maybe I'm just not born for another life.
It's stronger than me.
(;
What doesn't kill me only
Will make me stronger in my head
3>
רק כי ה-embed בקליפ החדש חסום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
It's not enough, It never is.
