אני באמת שלא מבינה איך יכולת את, חברה הכי טובה שלי.
חשבתי שתביני, אז חשבתי
זה היה פשוט יום כ"כ רע
כמובן שאת ושיחות הנפש שלך תמיד נופלות עליי משומקום
כשאני גם ככה כבר שבורה מהרבה מאוד דברים.
אני לא מספיק טובה בשבילך
את יודעת את לא חייבת להיקרא חברה שלי, יש לך מלא אופציות אחרות לפנייך.
אני לא מכריחה אותך ולא מחזיקה.
אם אני לא מספיק טובה, טוב, כנראה שככה צריך.
אני שמחה שגילית את זה עכשו
ולא היית צריכה לסבול איתי עוד שנה.
מה שבטוח אני יודעת,
דברים כבר לא יהיו אותו הדבר
שום דבר כבר לא יהיה כמו פעם.
את פשוט שוברת אותי, את הורגת אותי
ואת פשוט לא מבינה את זה
את תמיד יוצאת הנפגעת,
אם את כ"כ סובלת בגללי, בבקשה את מוזמנת ללכת >:
אפילו שיהיה לי מאוד קשה בלעדייך
אני לא רוצה לאבד אותך
אבל אני כבר לא יודעת מה לעשות
בבקשה שיקרה משהו שימחק את כל זה?
שימחק את כל היום הזה, בבקשה? ;-;
זה היה כואב. ולא היה לי את האומץ להגיד לך את זה.
אני הרגשתי את הדמעות שעמדו לי בעיניים ובכל רגע עמדו לפרוץ החוצה.
אבל אסור היה לי לבכות, אסור היה לי להראות את החולשה שלי.
פאק, אני בנאדם כ"כ חלש
למה, למה לעזאזל אני נותנת לזה לשבור אותי?!
למה אני נותנת לך לשבור אותי? אני שונאת את עצמי.
לא! אני צריכה להיות חזקה. להראות שגם בלעדייך אני יכולה להסתדר מצויין.
ומסתבר שזה בלתי אפשרי. מצד אחד את חשובה לי יותר מדיי.
אבל מצד שני את תוקעת בי סכינים,
כל יום, כל הזמן.
זה כואב, אבל אני שותקת.
מנסה לקבל אותך כמו שאת.
ואת לא מבינה.
אף פעם לא תביני.
אני מצטערת שפגעתי בך
על כל הדברים שעשיתי לך איי פעם.
לא התכוונתי, לא חשבתי... חשבתי שאת אחרת.
don't try to break what's already broken
things will never be the same
אז אולי אני לא כמו אחרים.
קשה לי, אני לא יכולה יותר עם הנטל הזה
ועם האשמה הזאת
זה הורג אותי מבפנים.
פאאאאאק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
It's not enough, It never is.
