עברה תקופה לא קצרה מאז. שנראת לי הרבה יותר ארוכה ממה שהיא.

אני מסתכלת על עצמי היום ואני לא מבינה איך נראתי כל כך אחרת  אז.

כל החיים שלי התהפכו.

הרצונות שלי, המחשבות שלי, הרגשות שלי. הכל.

אני מרגישה בן אדם אחר מכל בחינה אפשרית.

היה לי מאד קל לברוח. לתת לשגרה וכל מיני פחדים למינהם להשתלט עלי.

אני לא מתחרטת על כלום.

אבל היום הכל פשוט נראה כל כך אחרת.

למדתי המון לעתיד. וזה מה שהכי חשוב כאן כנראה..

נ.ב

תודה. תודה למי שגרם להגנ"ש הזה להתקיים. תודה.