כבר לפני חודש הוספתי אותה לרשימת האקסיות על הדף בסלון. זה היה מסע ארוך של הנאה, רגשות, מניפולציות, משחקי כח, רגשות אשם, מין, ניצול, כנות, בכי, הודעות, טלפונים באמצע הלילה, מכתבים ארוכים במייל, שיחות במסנג'ר. ואז שוב חזרנו. אמרנו שננסה שוב, הפעם ניקח את זה יותר לאט. אבל זה לא עבד. מאחורי כל רגע של הנאה התחבא רגע של כעס ואכזבה. אני עדיין אוהב אותה, אבל לא יכול עם זה יותר. די. הפעם זה באמת סופי. כל הנתק"שים נמחקו. אם היא לא אוהבת אותי מספיק כדי להתגבר על הפער התרבותי שיש בינינו, אין לי מה לעשות בקשר הזה יותר. כבר נפרדתי בעבר, וזה עבר, וגם עכשיו זה יעבור. עוד מעט חוזרים למשחק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
prowler