היי בנות.
אני יודעת שנעלמתי, אני יודעת שלא עניתי, ואני יודעת שזה ממש לא בסדר.
במיוחד שאני כל הזמן מבקשת ממכן להגיב לי כדיי לחזק ....
אבל, תאמינו או לא, את הבולמוסים שסיפרתי לכן עליהם לקחתי קצת יותר מדיי קשה, וקצת הרבה מאוד נכנסתי לדיכאון מהן.
הייתי עושה מקלחות של חצי שעה רק כדיי לבכות שלא ישמעו אותי. לא הלכתי לבית ספר, לא היום ולא אתמול ורק הייתי במיטה עם עיניים אדומות ונפוחות.
אכלתי ואכלתי ואכלתי. ובכיתי מול המראה והלכתי לקחת עוד אוכל. ובכיתי מול המראה, ובמקלחת, ובמיטה, והלכתי לקחת אוכל.
אני לא מאחלת לכן את מה שעברתי, לא מאחלת לאף אחד ממכן, דיכאון כזה עוד לא היה לי.
הייתי כל כך בטוחה שזהו, אני נכנעת לדיאטה, נכנעת לרצונות לחלומות ולשאיפות שלי, הייתי כל כך בטוחה בזה.
והיום בבוקר, בהפתעה מוחלטת, קמתי עם מוטיבציה, עם רצון להמשיך הלאה.
עם סירוב עצמי מוחלט לאוכל. עם שאיפות חדשות, עם כוח רצון חדש. שאין לי מושג מאיפה הבאתי אותו אבל אני שמחה שהוא פה.
בגלל כל האוכל שאכלתי, אני אפילו לא יכולה להגיד אותו כי אני לא זוכרת מרוב שהוא היה עצום, אני פשוט לא רעבה היום.
בא לי להקיא ואני מפוצצת ממש.
אבל ראיתי שדיאטות כסאח רק יובילו אותי לתהום, אז ממחר [כי היום פשוט אין לי תיאבון] אני יאכל 600 קלוריות במשך שבוע, קצת יותר קצת פחות, ואז כל שבוע להוריד 50 בהדרגה.
ואם יש לי 'דודה' למשהו, לקחת את המנה הכי קטנה שאפשר ממנו כדיי שאני לא יגרר לבולמוס מטורף.
כמה שרוצים מהר, עדיף לקחת את זה לאט ובטוח, כנראה צריך להבין את זה בדרך הקשה.
אבל למרות שלא עניתי, כי באמת לא יכולתי
קראתי כל תגובה ותגובה, ואני מעריכה ומודה לכל אחת ואחת מכן שטרחה והיה לה אכפת ממני
שדאגה לי והציעה לי דרכים להתמודדות או סתם חיזקה
שהייתה שם כדיי לנסות להוציא אותי מהבוץ
אני חייבת לכן הככל, באמת.
המון המון תודה, שלא תחשבו לרגע שאני לא מעריכה, באמת !
פשוט לא היה לי את הכוח הנפשי להגיב, לא יכולתי.
אבל אני מקווה שאני עם כוחות מחודשים עכשיו, ואני מוכנה לצאת שוב לדרך
המון תודה לכן, זה הרבה בזכותכן !
בבלוג זה
בכל הבלוגים
