המגדל של המגדל

בוקר אחד, היה שונה הוא מהבקרים הרגילים. השוני בבוקר זה, היה ניכר לא רק בכך שהשמש שקעה במקום לזרוח, אלא גם בשקט המופתי ששרר במגדל. ברגע שיצאתי מחדר השינה, כשכולי עדיין חצי רדום, נדהמתי לגלות כי כל צבי אינם עוד.

לאחר זמן ממושך שישבתי במרפסת, בוהה בכלום, מנסה לעכל את המצב שאין ואפילו לא צב, מחשבותיי החלו לזרום. ניסיתי לחשוב לאן יכלו כל כך הרבה צבים להעלם סתם כך ביום אחד. וככל שהתעמקתי יותר ויותר התחלתי לקלוט, שאיני אפילו זוכר מתי ראיתי אחד מהם בפעם האחרונה. למעשה לא הצלחתי להיזכר בכלום פרט לכך שאני נמצא בעמק הנקרא על שם אל ישמאל, ואת שמותיהם של כל התושבים. החלטתי שהגיע הזמן לקום ולחקור את כל העניין הזה לעומק, וכשאני אומר לעומק אני מתכוון עד התחתית.

To be or not, To be continued…