המגדל של המגדל

במרפסת הנהדרת של מגדל הצבים היה מאד שקט.

פיגו פנתר ישב במרחק של כ 2.5 מטרים ממני והביט בי מתחיל את דיוקנו של תומר סטריאו על קיר המרפסת.

עליתי על שולחן, והתחלתי לבנות את פניו בקווים דקים וחלשים של עפרון 2B, מתחתי קו אנכי חלש במרכז האליפסה, ועוד קו אופקי המסמן את מיקום העיניים, עוד אחד לאף, ושניים לפה.

ירדתי מהשולחן לקחתי צעד אחורה והבטתי בקווים, חייכתי חיוך טיפשי ועליתי חזרה, הפעם התחלתי בקווים חזקים יותר,שמתי לב שצידו השמאלי לא נראה טוב, ומהר מחקתי ותיקנתי בלי שישימו לב. וככה במשך כ-10 דקות בניתי את קווי הבסיס של פניו של סטריאו. ירדתי באיטיות  מהשולחן, התבוננתי, בדקתי, חשבתי, וחזרתי. הפעם כוונתי הייתה להיכנס לפרטים, הנחתי את ידי על הקיר ו...

"פרופורציה... זה שם המשחק הא?" לחש הפנתר בחיוך ערמומי ושבר שתיקה ארוכה.

"כן, זה הכול רק משחק בפרופורציות..." עניתי באדישות בניסיון לחזור ולהתרכז בדיוקן, אך פתאום השקט הפך למעיק. "אחי, שים בבקשה קצת מוזיקה..." ביקשתי מהפנתר העצל, "מה תרצה לשמוע?" "o.k. computer יבוא טוב עכשיו" חייכתי והסתובבתי חזרה אל הקיר.

התחלתי לרשום את עינו השמאלית, ומשפטו של פיגו הדהד לי בראשי, "פרופורציה... זה שם המשחק... כמה מתאים המשפט הזה לאדם היקר אותו אני מצייר..." חשבתי, ומהסיבה הפשוטה שסטריאו יודע איך לצאת מפרופורציות אך מתקשה לחזור אליהן. וזאת גם הסיבה שבחרתי לצייר אותו על הקיר של מרפסת זו...

אני רואה אותו מול עיני, את תומר סטריאו. מעט שחום, חייכני, מטולטל, רוכב על אופנוע אנפילד, סוחב עימו לכל מקום שתי בוקסות ומגבר, שני בולים וטיפה, מחפש תמיד אחר המסיבה, ומשתוקק למצוא אהבה.

הוא ישב הרבה במרפסת בימים האחרונים, היו אלו ימים קשים עבורו, ניתן לומר שהמזל לא שיחק לטובתו, אך אולי הייתה זאת רק התחושה שלו בלבד. אני תמיד אוכל להגיד לזכותו של סטריאו שאי השקט שלו עזר לי להיזכר לא לצאת מפרופורציה בקלות ולשמור על קור רוח. כעת הוא נסע דרומה, אומרים שנסע בעקבות מישהי...

"אח תומר סטריאו..." אמרתי בראשי באנחה והתחלתי את עינו הימנית בפעם השנייה...