המגדל של המגדל

קטע מאת לזניה:

מהפכות חשובות קורות להן בשקט, בלי הודעה מוקדמת. אני לא מתכון למהפכות שבאות בעקבות המצאות גדולות ותגליות. לא. אני מתכוון לדברים הקטנים שמשנים את חיינו ללא הכר. שאף אחד לא יודע מי התחיל אותן ואיך זה קרה. ככה, כמו לזרוק אבן קטנה למים ולראות את העגולים הולכים וגדלים  הרבה אחרי שהאבן כבר שקעה ונעלמה. או כמו הפרפר ההוא ,שמנפנף בכנפיו בצד אחד של כדור הארץ וגורם לסופת הוריקן בצד השני. דברים פשוטים כאלה.

קחו למשל את תאוריית החורים השחורים, ההיא של הוקינס. שנים הרגשתי רע עם זה שאני לא מבין כלום מלבד העובדה שיש לי חורים שחורים בהשכלה. והנה, יום בהיר אחד מסתבר שהתאורייה הזאת היא OUT. אין חורים שחורים ואולי אף פעם לא היו ואני יכול להפסיק להרגיש רע עם עצמי. להיפך, בסוף יצאתי חכם על זה שלא בזבזתי אנרגיות מיותרות על סתם משהו.

או למשל, ככה סתם, בלי שום סימנים מוקדמים  יום אחד אתה מגלה שחצי מדינה מעשנת גראס והחצי השני בדרך.

פעם כולם נסעו אחרי הצבא לדרום אמריקה. אחר כך כולם נסעו למזרח. עכשיו כולם נוסעים לכל מקום. אפילו לאירלנד.

פתאום אפשר להשתחרר משירות סדיר על רקע של אי-התאמה ולצאת מזה גבר. מצד שני, אפשר להיות אישה ולמות מאיידס.

היו זמנים שהתרגשנו מאד לגלות שאיזה סלב עולמי הוא בעל שורשים יהודיים. היום אנחנו אפילו לא מתרגשים מזה שהסלב המקומי הוא הומו. אולי קצת מתגאים בכך.

ולמה אני מביא את כל הדוגמאות האלה? בימים האחרונים אני מסתובב עם ההרגשה שזה הולך לקרות שוב. והפעם אני רוצה להיות בפנים. אני רוצה להיות אחד מזורקי האבנים הקטנות. אני עוד לא ממש יודע מה, ולאן זה יוביל. איפה לעמוד ולאיזה כיוון לזרוק. מהבחינה הזאת אני פתוח להצעות. לא מדובר פה בחיפוש אחר כבוד ולכן אני מוכן להתחלק בתהילה. אבל הפעם אני מתכוון לעקוב אחר תנועת הגלים במים עד החוף שממול. תמורתי בכך שאדע שבקרקעית שוכבת לה אבן קטנה עם תביעת האצבעות שלי.