לפעמים אני מדברת איתך.. כי נמאס לי מלדבר עם עצמי.

לספר לך דברים שאני מפחדת לספר לאחרים.. דברים שאני מפחדת לשמוע בעצמי.

לגלות לך רעיונות שלחשוב עליהם בעצמי יהיה טיפשות. אני הרי יודעת שהרעיון גרוע ומסוכן.

ואז את באה. מלאה ביהירות והתנשאות כלפי. אונס כקלף מיקוח. ואת צודקת. שתינו מבינות את זה לחלוטין.

אבל ההרגשה שאת גורמת לי להרגיש אחרי זה.. גרועה לא פחות מן ההרגשה שאני גורמת לעצמי אחרי ניתוח רעיון משעשע וחדש.

רק לשם הכיף שבדבר.

לכן, החלטתי לא להפתח הפעם. הרגשתי מספיק נחותה היום.כן, גם ממך.

אני אולי אלך היום ואולי לא. קצת לחוצה.. למרות ששתינו יודעות שהקלף החזק הוא סתם קלף בערימה.. הכל רעיון גדול אחר.. מבוסס על אמיתות שיקריות.

אני לא יודעת אם תסלחי לי על השקר..או על המחשבה החדשה שאולי את חושבת שאני באמת טיפשה.שנעל בית מתוחכמת יותר ממני. חח שוב את צודקת. אז את חברה שלי כי אין לך ברירה..?

 אבל כרגע כשפחד עוטף אותי בשמיכתו הרטובה ומכביד עליי כל כך.. המחשבה המרכזית  היא הכאב.. השעמום..

זה יכול להעלם היום..

אני עדיין אוהבת אותך.