כמה טוב איתה.

בטח שטוב, אחרת לא היית איתה.

כמה נעימה היא..

רק נעימה.שום דבר בה לא קשה או מסובך.

כמה יפה היא..

במיוחד כשמתנשקים, כשהעיניים עצומות.

ומיוחדת. כמה היא מיוחדת.

בדיוק כמו כל האחרות.

וכמה שונה היא ממני.

אולי בגלל זה אתה איתה.. היא פשוט לא אני.

התפקחות זה לגלות שהתכונה ששולטת בעולם היא צביעות.

להבין שהעולם מונע על ידי דבר אחד. כח, הערצה.

להתבונן בעיניים גדולות ולראשונה מפוקחות ולדעת שככה הוא עובד.

שהחיים הם אגדה..כולם מסרבים לראות מעבר.

הרי הנסיך שמתאהב בשילגיה צחורת העור כשהיא רק מתעוררת משנתה בפעם הראשונה.עוד לפני שהספיקה לדבר.

הוא מסרב לחשוב שהיא אישה בעלת דעות.. שאולי היא לא מתאימה לו.שהנישואים בינהם יתגלו במהרה כגיהנום שיגמר רק ע"י גירושין מהיר.

ולחשוב שדווקא המכשפות בסיפורים הן אלה שמגלות את הפרצוף האמיתי.

הן אלה שמראות שהעולם אכן בנוי מתככים ,ומקנאה.. מהרצון להיות"הכי יפה בעיר" ולשאול את המראה כל בוקר.לדעת שאת לא הכי יפה אבל להתנהג כאילו את כן.

הזאב מכיפה אדומה גם הוא מראה את הצד האמיתי של החברה. הוא משתמש בכוחו על חלשים ממנו.

הוא מרמה את הילדה התמימה בסיפור.. ילדה שמתגלה כטיפשה בעיקר נוכח העובדה שאיננה מזהה שהזאב איננו הסבתא.

וראו איזה פלא גם בסיפור של היפייפיה הנרדמת. המכשפה מייצגת בסך הכל את הדמות הנעלבת, זו שהעדיפו לא להזמין, זו שהעדיפו להתעלם ממנה.

המכשפה בסך הכל חיפשה נקמה. מי לא נוקם בימינו?

ובכל האגדות הגיבור הראשי סובל ומתענה מהרעים, כשמתעלמים מהסבל שהרשע חש. הרי אין אדם רע..יש אדם שרע לו.

המרחק בין ההרגשה הטובה למצב הנתון היה תלוי בבקבוק יין.

אך הפעם לא היה בכוונתו לשתות את היין. הוא לא נזקק לדבר שיסיח את דעתו.

הוא רצה שדעתו תהיה אפילו יותר ממקודת מאי פעם, הוא נזקק לחושים נוספים אם יוכל לקבל..הוא חייב להצליח במשימה הזו.

אבל כשהוא בא, צעקות ,ייאוש.לאף אחד לא מספיק מה שהוא עושה.מה שהוא מרגיש.

הוא רוצה לחזור אל מה שהוא היה..פעם.כשיכל לעשות כל כך הרבה דברים בו זמנית.

כשכולם היו מרוצים.חוץ ממנו.

אבל כשהוא מרוצה כולם כועסים עליו.הקונפליקט שובר אותו..במה ייבחר..מה עליו לעשות כעת?

אז הוא לחוץ ועצבני ואיננו מרוכז בדבר.מחכה שכל העיסוקיים בחייו יגמרו, שיהיה לו שקט.אמיתי.

ובסוף הוא מקבל אותו.

הוא שובר בקבוק יין..לא בכוונה..ולא זה הדבר שגורם לו להרגיש מועיל ורגוע.

אך כשהוא יושב על הריצפה החשופה ועם פיסות נייר הוא אוסף אט אט את השברים ומנקה את כל הנוזל האדום.

הוא מרגיש שליו,מרגיש שהפעם..הפעם יצליח לנווט.יצליח לעשות את העולה על רוחו תוך כדי גרימת אושר לאחרים.

הוא יודע שהוא קיים.