המרחק בין ההרגשה הטובה למצב הנתון היה תלוי בבקבוק יין.

אך הפעם לא היה בכוונתו לשתות את היין. הוא לא נזקק לדבר שיסיח את דעתו.

הוא רצה שדעתו תהיה אפילו יותר ממקודת מאי פעם, הוא נזקק לחושים נוספים אם יוכל לקבל..הוא חייב להצליח במשימה הזו.

אבל כשהוא בא, צעקות ,ייאוש.לאף אחד לא מספיק מה שהוא עושה.מה שהוא מרגיש.

הוא רוצה לחזור אל מה שהוא היה..פעם.כשיכל לעשות כל כך הרבה דברים בו זמנית.

כשכולם היו מרוצים.חוץ ממנו.

אבל כשהוא מרוצה כולם כועסים עליו.הקונפליקט שובר אותו..במה ייבחר..מה עליו לעשות כעת?

אז הוא לחוץ ועצבני ואיננו מרוכז בדבר.מחכה שכל העיסוקיים בחייו יגמרו, שיהיה לו שקט.אמיתי.

ובסוף הוא מקבל אותו.

הוא שובר בקבוק יין..לא בכוונה..ולא זה הדבר שגורם לו להרגיש מועיל ורגוע.

אך כשהוא יושב על הריצפה החשופה ועם פיסות נייר הוא אוסף אט אט את השברים ומנקה את כל הנוזל האדום.

הוא מרגיש שליו,מרגיש שהפעם..הפעם יצליח לנווט.יצליח לעשות את העולה על רוחו תוך כדי גרימת אושר לאחרים.

הוא יודע שהוא קיים.