מספרים לי שיש רוע בעולם. שאני יוריד את המשקפיים הורודות כבר. כל הזמן מרכזים את כל העובדות שמוכיחות את כל הרוע בעולם ודוחפים את זה כלפיי.

 תראי,תביני.

כנראה שצריך לחוות רוע כדי להבין עד כמה הוא כואב. משמיד. כוח עצום.

אני מכריזה בזאת "יש רוע. אבל באופן רשמי אני מעדיפה להתעלם ממנו. הוא פגע בי מספיק."

האוזניים הקשובות שהיו על ידי באותו רגע העבירו למח פקודה לפקוח עיניים בצורה בלתי אפשרית.

"מתי תביני שזה לא בדיחה? את חייבת לענות על הקריאה למלחמה!" נזפה בי.

גיחכתי "ומה? להפוך אליה..?"

"לא. להראות לה מה היא עושה.תלמדי אותה לקח,תעשי מעשה טוב" היא ניסתה לגרום לי להקשיב לה.מתוחכמת.

"מצטערת הפעם אני לא מסכימה איתך. היא טיפשה מכדי ללמוד.היא אוהבת את הרוע, הכח שזה מעניק לה..." מיואשת מלנסות להסביר לה.

"אבל אם לא יעצרו אותה זה רק ימשך!"היא התעקשה.

חלפה תקופה ארוכה מאז היא התעקשה על נושא כל כך.

"אם נלמד אותה דרך הטוב..? קראתי במקום כלשהו שהדרך הכי טובה ללמד היא בעזרת חיזוקים חיוביים"הקשתי עליה.

"כן.. קראת את זה בספר לגידול כלבים! היא לא כלבה יותר..היא שטן. זה לא עובד עליהם!"

אני לא יודעת מה שכנע אותי. הנימוקים שלה או העקשנות שלה.אבל החלטתי להסכים.

כנראה לפעמים באמת צריך להילחם כדי לשרוד..או לפחות כדי לעזור לאחרים לשרוד.