יותר טוב כלום מכמעט

אז בעקבות המצב רוח המאוד לא כיפי שלא השתפר עדיין מכיפור,

החלטתי לעשות שיחת טלפון לאחד האנשים הכי חכמים שאני מכירה ולבקש ממנה שתבוא לשבת איתי לסיגריה.

סיגריה שנמשכה לעוד אחת ועוד אחת עד 5 לפנות בוקר, אבל זה היה צפוי.

ובאמת, כמו שידעתי,

היא הכניסה בי כל כך הרבה הגיון, והבנה על המצב כרגע.

דברים שאת רובם ידעתי קודם אבל העדפתי לא להגיד או לחשוב.

מרוב שהבנתי ולמדתי רק בשיחה אתמול, פחדתי ללכת לישון.

פחדתי לקום ולא לזכור.

ובכל זאת, למרות כל ההבנה והידע שקיבלתי אתמול,

עדיין עומד לפני שלב הביצוע.

חרא.

אני באמת לא רוצה לאבד אותך.

יום כיפור עבר בבכי רצוף, אני חושבת שבהחלט ייסרתי את עצמי ואת הגוף שלי.

וגם ביקשתי סליחה כל 10 דקות בערך.

עכשיו רק נשאר לי לקוות שבאמת תסלחי.