ילד קסום ומופשט מהדימיון...

לבדי נותרתי....ריקני...שבור...אפילו את הכלום לא נותר לי...רק לחבק אותה....להביט לה בעיניים....אבל מה לעשות...זה "חשוב"....לימודים....הצער לא יתואר בשום הסבר...בשום מילה...רוצה כבר למות ולהפטר מהכאב שלא פוסק אך כנראה שחברי שקרוב לי יותר מכל זה הכאב המתוק שלא יוצא לי אף פעם מהלב מהגעגועים אלייה ומהטביעה בבדידות...הפחדים לא עוזבים...החרדות רק מתחזקים...מנסה לשמור ולא להכריח....אין ערך לכסף....אין ערך לכלום...רק להיות איתה לעד...בלי סוף...גם בעולם הבא...בעזרת ה'....הלוואיי...אינשאללה...להתחבק איתה במיטה....ולא לעזוב אף פעם...אך כנראה שגם אז..."אלכס,בעלי,אני "חייבת" ללכת לעבודה כבר מאוחר..."...אף פעם זה לא יתממש...חשתי בזאת תמיד...תמיד...תמיד זה יהיה ניצול חד צדדי....תמיד אשאר לבדי בעולמי...ורק אלוקיי שבמרומים יודע ומבין את ליבי שבוכה תמיד וצורח מכאבים שאין להם שום מרפא....מחלה חשוכת מרפא....ולמרות הכל...אני רוצה בה...אך רק "אחריי" שהיא תגמור נוכל להיות ביחד...אז איזה מן דבר זה...איזה..?...כל כך משוגע עלייה ורוצה לטבוע בה בלי סוף אבל כנראה שלכל דבר מתוק יש סוף מר...והטעם המר תמיד נותר בשפתיי היבשות...בליבי המורעב...בעיניי המדממות....בנפשי הצמאה...לה...אז למה...למה....הכאב לא פוסק...? ואני קורא לך אל תילכי לי....