ילד קסום ומופשט מהדימיון...

יום שני נפגשנו..באתי אלייה וצילצלתי מהטלפון הציבורי שתרד.על הרצפה בחניה ישבתי וחיכיתי לפגוש את אותה ילדה שאמרה לי בטלפון שהיא רוצה להיטרף איתי באהבה.חיכיתי וכבר פחדתי ששוב הסכין עומד לחדור את הבשר אך באותה שנייה היא הופיה במעיל לבן וג'ינס מפושפש..."שי-לי..!"קראתי לה וישר היא היסתובבה אליי והרימה אותי מהיד ודיגדגתי אותה טיפה בבית שחי והלכנו שאבא שלה לא יראה אותנו.היסתובבנו מסביב לבלוק הביניינים שהיא גרה והיתיישבנו באותו ספסל חשוך."מה את מרגישה כלפיי?"..נו אתה כבר יודע אמרתי לך.." השיבה לי בקול מבוייש..."אני אוהבת אותך.."..היתעקשתי..."תיסתכלי לי בעיניים ותגידי לי את זה..!"..ואמרה לי את שלושת המילים המופשטות אך משום מה ליבי לא פשט את כיסויו וידעתי שזה לא אמיתי.היה לה קר והבאתי לה את החולצה שלי.."איזה ריח נעים..","של קולון"צחוקה נשמע.ליטפתי לה את האף החמוד והיא התביישה והחביאה אותו מתחת לחולצתי השחורה שחיממה אותה מפני הקור ומילותייה נילחשו..."אף גדול ומכוער...!!",לא נכון יש לך אף קטן וחמודד!!"..שיחת הטלפון והיא צריכה לשוב הבייתה.בדרך כיסיתי לה את הפנים בחולצה שלי והיא חיבקה ולאט לאט אני מוביל אותה באפילת הרחובות....ברנדה....בלפור...דרך השביל של הבתים ונישקתי אותה במצח והיא עלתה הבייתה.

בבית במחשב שולחת לי הודעה..."איזו מגעילה אני אפילו לא אמרתי לך שלום ובלי נשיקה על הלחי או בכלל."..ועשתה פרצוף בוכה."זה בסדר...וחוצמזה נישקתי אותך במצח..." ופרצוף קורץ והיא חייכה וכתבה "זהו אף אחד לא נוגע לי במצח!!!"

"מחר תבוא אני לבד בבית ה-4 עד רבע ל-6.."כל הלילה היתהפכתי ולא הפסקתי לחשוב עלייה.על הרגע ששוב ניפגש ואהיה ליידה.ליד שי-לי הנסיכה.בעבודה ואצל יוסי ואצל יצחק כל היום חושב ומדבר עלייה ומספר לכולם בחדרי הלב עד ש...."אני באאאאאאאאא" שלחתי לה הודעה באייסיקיו,"את רוצה שאני יבוא..?",מאודדדדדדד","טוב אני בא","ביי".הגעתי אלייה והיא מתביישת.."האאאממ ממממ וואאאוו נייואאאהה מאאאאוה" עשינו קולות והיא כזה עם הידיים עושה שאני אכנס לחדר שלה. התיישבתי על הריצפה והיסתכלתי לכל עבר והיסתקרנתי.על התמונה שלה מהבת מצווה והיא מתביישת..."איכסה זאת תמונה מגעילהההההה"היא אומרת.סתם היסתכלתי מהחלון ואז ניסיתי לטפס לגג והיא התחילה לפחד ולקרוא לי שאני ירד וקפצתי למטה לרצפה ואז סתם היסתובבתי והיסתכלתי בחדר של אחותה הקטנה ובאמבטיה ובחדר של ההורים שלה ובסלון.בחדר סתם היינו במחשב ושיחקנו טיפה בכדורסל שלה."את באמת אוהבת אותי ורוצה אותי שי-לי או שזה סתם מהתלהבות..??",אני באמת רוצה אותך...!!!"."אני יכול לקחת מש'ו לאכול בבקשה..?","כן תיקח חופשי".הכנתי לי פיתה עם חומוס ושניצלונים קטנים וקטשופ וקראתי לה"שי-לי!",באה ו"איזה צלחת זה בשרי ואיזה זה חלבי?"ואמרה ששניהם שהם לא שומרים. והיא סתם מיסתכלת עליי מרחוק.היתקרבתי אלייה והיא מביטה בי בעיניים ו"שוב אני מסמיקה ממך"נישקתי לה את האף והיא"איייממאאאאממיאי"מורידה את הפנים ומתביישת לחדר.גמרתי להכין לי וניקיתי את הצלחת והסכין והלכתי אלייה לחדר."בוא תשב ותדבר עם קרינה" קראה לי למחשב ושאלתי אם היא רוצה טיפה אך היא לא רצתה.המיץ נישפך על המקלדת ועל השולחן ועל הכל.ישר התחלנו לנקות והבאתי שלוש מגבות מהמטבח והיא הביאה סמרטוט והרטבתי אותו במים והיתכופפתי לרצפה וניקיתי והיא"די אלכס זהו זה נקי די לא צריך"והמשכתי ואז באמבטיה כשניקיתי את הסמרטוט אז היא שוב אומרת"די בעל טוב" וצוחקת.לבסוף היא שוב הייתה צריכה ללכת,הפעם לאימון הכדורסל שלה ובדרך ליוויתי אותה וסבתא שלה עמדה לבוא מקצה רח' אחד העם והיא מיסתכלת עליי בעיניים תמימות ועצובות ואומרת"אני לא רוצה שתלך.."וגם אני לא רציתי אך אין מה לעשות כנראה שהעולם הזה רק רע לילדי התמימות והאהבה הניצחית וטוב לרשעים ולנחשים הדוקרים...!!!

יום רביעי.כולכך רוצה להיות איתה ולא לבד.מרגיש רע בילעדייה...מרגיש ריקני ועזוב ועצוב וחרא והכי מגעיל ופשוט רוצה למות להיות מרגיש במשאול הבדידות שלא מפסיק לחדור אליי ולרמוס אותי והכל בילעדייה רוצה את שי-לי את אותה ילדה שאמרה לי בטלפון ושפכה את וידוי ליבה בפני ליבי ונישמתי אך כנראה שבסוף באמת אין אחת שמוכנה ככה לצרוח ולבכות ולהיתפשט כמוני. אומרת באייסיקיו שמחר אחרי האוניברסיטה אולי היא תוכל והתחנונים והצרחות לאלוקים חזרו רק שתבוא...אנא...מתחנן לכל מי שרק שומע...אלוהים...המלאכים...הפיות...השדים והרוחות....רק שתבוא.אך בסוף שוב היא לא יכולה.הבנתי שאולי אני פשוט יירד מזה לפני שיהיה יותר מידי מאוחר או שמא זה כבר באמת מאוחר מידי?

בטלפון מדבר איתה ומרגיש את החיפוף שלה.מרגיש את ה......תחושת היובש.אומרת שהיא תחזור אליי עוד 5 דקות לטלפון הציבורי שממנו היתקשרתי אלייה אך כלום.בבית באייסיקיו מול המחשב שומע את השירים ופשוט רוצה למות אך תמיד יש את אותו שיר,אותה ילדה,אותו משפט ואותו.......אותו הדבר הזה שגורם לי לחייך ושוב לחיות בתקווה.

סטאפני אומרת שאני לא צריך כולכך לרדוף אחרי זה.לא לרדוף אחרי האהבה ושבסוף היא תבוא לי לבד אך אני פשוט לא מסוגל...!!!!לא מצליח מתוך השיגעון והרעב העצום לאהבה שבתוכי זועקת וצורחת להיתפרץ ולהישפך מימני לתוך ליבה של אותה ילדה שרק תבוא ותהיה מוכנה לצרוח ולבכות לליבי ולהיתחנן רק עוד טיפה שנהייה ביחד....רק עוד ועוד טיפה וטיפה ביחד לבד ושכל הקנאים המסריחים והצבועים אמן ימותו וישרפווווווווו!!!!

ואני,נותר...נותר מחפש ומחכה אך כנראה שאולי אני באמת צריך לעזוב הכל ומי שרוצה שפשוטתבוא לבד בלי שאני יבקש ויזמין כי הלב.....הלב שלי,מוכן להיתפשט ולבכות לכל לב שרק יבוא...אך....רוצה...לנצח.....ועוד....ועוד טיפה....רק עוד טיפה...אנא...מתחנן למלאכי האהבה שבשמיים האבודים והניצחיים.