לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2009    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2009

תקטפי לי פרח...


וואו.

נקודת המוצא...זה טוב מצד אחד, אבל דיי מוזר מצד שני.

זה לא שזה חדש לי, וזה לא שזה קשה לי...זה גם לא ממש מוזר.

זה יותר בכיוון שהבטחתי לעצמי להפסיק להתחיל הכל מחדש כל הזמן, אבל הינה זה קורה שוב.

אבל אני סוף סוף לא מרגישה לבד.

בשעת האמת זה הוכח, ואני יודעת מה טוב כרגע ומה לא טוב כרגע.

והדבר הכי טוב בכל הסיפור הזה, שנשארתי אני.

נשארתי נאמנה לעקרונות ולדעות שלי, לדברים שאני אוהבת באמת, והתנסתי בדברים חדשים.

הדבר היחיד שהשתנה בי השנה הוא הפתיחות לדבר על זה, על המשיכה.

אבל נשארתי אותה אחת, זה לא שינוי ענק.

למרות שאי אפשר להכחיש שאני מתנהגת כשני אנשים שונים, בהתאם למי שאני נמצאת איתו.

אבל זה תלוי ברמה שאני סומכת על האדם שמולי ולא בשום דבר אחר, להיות מקובלת זה לא מעניין אותי, גם לא מעניין אותי שאחרים יאהבו אותי.

אם אוהבים אותי כמי שאני- בכיף. מפריע להם ומנסים לשנות אותי- שלום ולא להתראות.

גם לפעמים אני שומעת את המשפט "אה את ביסקסואלית? טוב, זה ישתנה." כל אחד/ת חושב/ת שהוא יכול לשנות אותי -___-

ניוז פלאש פיפס, אתם לא. רק אני יכולה לשנות את עצמי.

אף פעם לא סבלתי שאומרים לי מה לעשות ולא שואלים, אני בדרך כלל גם לא אעשה. [לא משנה אם התחייבתי,פשוט לא.]

כמו שאומר המשפט החרוש הזה של הוואנביז בנות 12: "אל תנסו לתקן אותי אני לא שבורה".

 

זו גם הסיבה למה ניתקתי כל כך הרבה קשרים השנה, עם אנשים שהיו חשובים ועם אנשים שלא היו חשובים.

כשאני מכירה מישהו, אז לוקח לי זמן לתרגל לחידוש הזה, ובכלל להיפתח ולהיקשר.

אבל אם הבנאדם משתנה פתאום, עושה משהו שמבחינתי הוא אידיוטי או רע או שונה לגמרי ממה שהבנאדם היה עושה אם אשכרה היה לו עמוד שידרה, אני מנתקת קשר.

כיאילו, לא במיידי...מתרחקת קצת, מנסה לדבר כמה פעמים, ועוזבת.

אין לי בעיה לעזוב ולוותר על אנשים, מי שמכיר אותי יודע שאני יכולה לשרוד לבד, רק תנו לי אוכל:)

לא סובלת שאנשים משתנים לי בקיצוניות.

אני גם רואה את המבט שלהם, הצבוע או השיקרי, אם החיוך אמיתי או לא.

אם הם מדברים מתוך התגוננות או מתוך הקטע ש"להראות לכולם שאני יכולה עליה[יענו עליי]" או מתוך ה"אני" הפתאטי והחדש שלהם.

למה לא להישאר נאמנים למה שאתם באמת אוהבים ורוצים?

למה לא לדבוק בערכים ובעקרונות שלכם?

למה להיות שפוטים של מישהו ולסגוד לתחת שלו בכפייתיות במקום לטפל בעצמיכם?

למה להשתנות בקיצוניות כזאת רק כדי שיותר ויותר אנשים יחבבו אותכם?

 

אני לא רואה את הטעם בזה.

ואולי זה מה שגורם לכמה אנשים עם בטחון עצמי מעורער או אלה שמנסים "להיות מקובלים" להתרחק ממני. [או להפך; לי לתקוף אותם.]

כמובן שאני לא אגואיסטית מוחלטת, מאנשים שאכפת לי מהם או אנשים שהם אנשים טובים, אני עוזרת ואני דואגת.

הו כמה שאני דואגת.

אני ממש אמא פולנייה לאנשים שחשובים לי, אמא שמוצצת את הדם מהוריד.

אבל כמו שאני נותנת מעצמי אני בקיצוניות יכולה לקחת, אין לי בעיה. יש בי המון לתת, והכל יושקע על אנשים שמבחינתי מגיע להם.

מגיע את היחס הזה, את הדאגה, את האכפתיות, את ההיענות, ההקשבה, העזרה, הדיבור, המבט החם והחיוך.

אז וואלה, אני כבר לא בקשר עם החברות הקבועות שלי.

למה? כי לא מתאים לי הצביעות, הרכלנות והעמדת פנים כיאילו לא ריכלתם, לא מתאים לי היום כן יום לא של יחס נורמלי.

לא מתאים לי שאכפת לי מהם ואני מתגעגעת ורוצה להיפגש, ממציאים לי תירוצים ואני מגלה שזה שקר.

לא מתאים לי להיות באחד מהדיכאונות שלי ולספר למישהי שאני סומכת עליה בעיניים עצומות, ולקבל ממנה שתיקה ופיהוק ואחרי שאני מנתקת בעצבים היא גם לא שולחת הודעה לבדוק אם הכל בסדר.

לא מתאים לי שכשאתן צריכות ממני משהו, [עזרה, בגד, ללכת לאינשהו] אז אני קיימת ואתן מתות עליי, ואחרי יומיים כלום.

 

אולי לא הייתי צריכה לפתוח את זה כאן, אבל אני ממש לא אתחיל עם אף אחת מכן שיחה,

דיי חאלאס גם לי יש גבול, למי יש כוח עוד פעם לדבר איתכן...שיחות חסרות בסיס באמאשלו.

ולפני שאתן קופצות וזועמות עליי, סתמו ת'פה לכמה דקות ותחשבו איזה לא חכמות תצאו אם תתלוננות לי על מה שכתבתי,

הרי הכל נכון:)

לפעמים צריך לדעת לקבל בגרות, להתנצל.

אבל לא התנצלות צבועה כדי ש"הכל יהיה בסדר"- להתכוון.

תכל'ס לא משנה אם תתנצלו, תהיו אמיתיות כבר.

 

אני אומרת את האמת.


 

עריכה:

הפוסט טעון מידי...אז קצת דברים מהזמן האחרון וכאלה..:

-אתמול הייתי עם ורד בת"א חיפשנו עבודה, היה מעייף ביותר ומצחיק בטרוף![כמו תמיד, הרי ורד כפול אושי שווה קומדי שואו!XD]

-היום הלכתי עם אמא ללישכה, היה סגור לנוערXDD אז הלכנו לקניון אכלנו ארוחת בוקר בבית קפה:) ואז היא קנתה לי בשיא הספונטניות 2 ג'ינסים מלי-קופר, ממש שווים!D:: וירדתי מידה! ווהווו 27-26 P: אקיצר יש לי אמא שווה3>

-הודיה הזמינה אותי לעל-האש עם המשפחה שלה היום בערב, ואז לישון אצלה...ומחר אני עושה לה בוק,עומד להיותכיף:)

-ההורים שלי תפסו עליי טרמפ כל החודש אבל סבבה, מגיע להם לבלות קצת. גם הששי הזה אני בבית, בטח אמצע לי כמה סרטים *הומהומהומD:* טובים כאלה לראותP:

-שבוע הבא יומולדת לאבוששש! אמא ואני בקומבינת מתנותXD

-הייתי ביבנה לפני שבוע וחצי...לא הספקתי לעשות פוסט תמונות, אבל יש בפייסבוקXD היה ממש כייפ:)

-עשיתי ראאאב קאאאב! [יענו רב-קוXD] ואין לי עיינים בתמונהXDDD גדול.

 

זהו בנתיים:)

נכתב על ידי עד הגבול המותר. , 30/6/2009 11:44  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Miss sunshine(: ב-2/7/2009 13:38
 



קרוב רחוק.


קרוב רחוק, למראית עין, לידי דיבור.

מרחק צעד, מרחק אצבע, ושתיקה.

כיאילו שכן וכיאילו שלא, הוכחות פועלות, הן חותכות, חזקות.

אל תתווכחי עם העובדות.

מקבלת אותן, מציאותית.

מצידי תשארי בתחתית.


אנחנו מכירים את המשחק הזה מקרוב מידי...

אז למה זה מפתיע אותך כל פעם מחדש?

פרשי מהמשחק, אני לא הוגנת.

אל תצפי ממני להפסיד, אם יהיה גמר- אני אנצח ואלך בגאווה.

נכתב על ידי עד הגבול המותר. , 29/6/2009 23:24  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יש כזה חשק...


להגיד, "אני אוהבת אותך".

ולהתכוון לזה.

רק אם היתה מישהי להגיד לה את זה...

מקווה שתיהיה, בקרוב.

נכתב על ידי עד הגבול המותר. , 28/6/2009 23:25  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Miss sunshine(: ב-29/6/2009 19:08
 



מהפה לעט, מהעט לגיטרה, מהגיטרה למיקרופון.


Come to me/SAPIR EL

 

יש דברים שאף פעם לא סיפרתי,

יש דברים שאף פעם לא אמרתי,

אותם ממך תמיד החבאתי-

ולא סיפרתי לך.

 

ויש דברים שרציתי לומר,

אבל פחדתי מהסוף המר.

והו פעמים שכמעט סיפרתי,

אבל בסוף סתם שיקרתי..לך.

 

אבל היום את ניצבת מולי,

מוכנה לשמוע את האמת שלי..

שותקת מולי מוכה בהלם..

שתיקה ארוכה.

גם אלוהים לא יודע למה.

 

 

צועקת מתוך החשכה,

צועקת לעזרה, משתגעת.

את לא יודעת, את לא שומעת..

אותי.

 

אז אני קוראת לך,

בואי אלי, תבואי אלי...

 

אמרת שאת צריכה ללכת,

אמרת שנגמר לך הזמן.

אמרת שהגיעה הרכבת,

שתיקח אותך מכאן.

שוב תלכי הביתה,

שוב תלכי ותיעלמי לי.

 

ואני עדיין קוראת לך,

בואי אלי..תבואי אלי.

 

אולי זה כבר חסר טעם,

אולי זה לא יחזור להיות כמו פעם,

אבל תראי אותי מוכה באהבה,

מתגעגעת לאותה תקופה.

את משאירה אותי לבד עוד פעם.

אבל אני זאת שוויתרה הפעם.

 

ותמיד אעמוד שם, ואקרא לך..

בואי אלי.

 

חיבוק אחרון, עוד נגיעה.

לוקחת נשימה אחרונה,

מילה קטנה..נפרדת ממך,

ממבטך, הגיע הזמן לומר שלום.

אולי באמת היית לי רק חלום.

 

תני לי רק לומר עוד פעם,

רוצה לצעוק רק הפעם.

אקרא לך..אספר לך..

בואי אלי.


שיר ממש ממש ישן...כתבתי בתחילת שנה נראה לי... יש לחן, ואם אני אלמד להעלות קטעים מיוטיוב, אני אשים פה את ההקלטה.

הוא לא נכתב על בנאדם ספציפי, הוא פשוט נכתב ב2 בלילה...זמזמתי אותו ולא הצלחתי להירדם בגללו, אז כתבתי.

בבוקר המשכתי, בצהרים היה לו לחן, אחרי צהרים כבר היה מוקלט.

השיר האהוב עליי.


אז בנוגע לניסיון האומץ שלי אתמול,

לא יודעת פתאום חשבתי והבנתי שיש עוד דברים שאני צריכה לעשות ולנסות.

לפני סיום, צריך לפתור כמה דברים, לחוות כמה דברים.

להילחם על כמה דברים.

הגמל נתן לקש לשבור אותו, אני לא אתן אפילו ל50 קשים לשבור אותי.

אני לא צריכה אף אחד כדי להיות אני, ואני לא צריכה להיות שמחה בשביל להיות אני.

טוב לי ככה, עם כל הריגשי הזה שלא משתחרר, זה מביא מוזה ויוצאים דברים נפלאים.

לא יודעת כנראה שאני טובה מדי בלהתמודד עם רע ולהפיק ממנו דברים טובים.

אף פעם לא הבנתי אנשים שטוב להם מאוד והם יוצרים דברים...כי כאב נותן רגש הזדהות חזק יותר,

שמי שטוב לו כל הזמן לא יוכל לכתוב או להבין.

בכל מקרה אם כבר כל מילה לא קשורה פה, החלטתי בי"א ללכת לתאטרון ופסיכולוגיה...אולי גם צרפתית.

אני באמת רואה את עצמי מוציאה תואר בפסיכולוגיה, פותחת קליניקה ועוזרת לנוער...באה בחליפה כזאת לעבודה...

תמיד היה לי את החלום הזה, להיות עצמאית ומסודרת, מאורגנת.

טוב אני מחרטטת שטויות ואני מתה לישון קצת! בכל זאת, קמתי ב8 ל4 שעות של תפילות שיעמום ואוכלS:

אה כבר אמרתי שהסתפרתי? עכשיו להאריך שיהיה בריא בריא:)

(אצל ורד ביבנה לפני שבוע)

שבת שלום

נכתב על ידי עד הגבול המותר. , 27/6/2009 13:16  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Miss sunshine(: ב-28/6/2009 01:12
 



עניין של אומץ.


לרבים מאיתנו לא היה האומץ לזה, הם אמרו שזה לא שווה כי הכל יהיה בסדר.

אני לא רציתי שיקרה משהו ו"הכל יהיה בסדר" פתאום.

נמאס לי לסלוח ולשכוח את העבר.

זה צבוע ותמיד שנאתי את זה.

אנשים לא ידעו לבקש סליחה כראוי, וכל הטינה נשארת לי בפנים.

מצטברת.

היא מצטברת כבר 15 שנה.

 

נמאס לי שאנשים באו פגעו השאירו צלקות ונהנו לראות אותי בתחתית.

אנשים שלא ציפיתי מהם לזה.

 

אני שנאתי את זה.

 

אני אוהבת לחיות ברוגע בשקט, מידי פעם לפזר אהבה ולשתוק, בלי יותר מידי רעש.

 

אבל זה כבר בלתי נסבל.

הכל התפרק.

 

 

מוזמנים לקרוא לי פחדנית, ממילא זה חסר טעם:)


BYE

נכתב על ידי עד הגבול המותר. , 26/6/2009 23:58  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Miss sunshine(: ב-27/6/2009 08:18
 



צללים- Sombras- Shadows.


אין טעם בסיפור מדהים, שאין מי שישמע אותו.

אין טעם בידע רב וגדול, כשאין מי שיעריך וילמד ממנו.

אין טעם בכאב, כשאף אחד לא שם לב אליו.

אין טעם באהבה, כשאין למי לתת אותה.

אין טעם בחברות, אם אין הדדיות בה.

אין טעם בלשמור סוד, אם אין אדם אחד לספר לו.

אין טעם לצחוק, אם אין זה דבר שמצחיק אותך.

אין טעם לאכול, אם אחרי זה מקיאים את זה.

אין טעם לשאול, אם כבר יודעים את התשובה.

 

זוהי מהות הבדידות, היחיד, הלבד.

שאין טעם...אין טעם להכיר עולם אחר אחרי שמכירים את זה.

זה לא יעבוד, זה לא יצליח.

כי אנחנו לא מסוגלים להאמין בזה.

 

וזאת האמת.

 

חלקנו בורחים מזה והופכים למשהו שהם לא, ועושים הכל.

אבל זה עדין נראה לנו חסר טעם בעודנו עושים זאת.

כדי אולי לרגע להרגיש מה שאחרים מרגישים, להרגיש בחיים.

אנחנו עושים המון, חלקנו מכאיבים לעצמינו, רק כדי להבין מה הכאב הזה שיש לכולם ולמה לכל כך הרבה אנשים אכפת.

אנחנו בוכים בכל לילה עם עצמינו, למרות שאין טעם, הרי אף אחד לא יודע ואף אחד לא יעזור, ואף פעם לא נבין למה.

למה מאחרים אכפת ומאיתנו לא.

אנחנו בחיים לא נבין שלאנשים אכפת.

אנחנו לא רואים את זה ולא נראה את זה.

אנחנו מסתכלים על אדם שהוא כמונו, צל...ואומרים שהוא עלוב, שינסה לצאת מזה.

בעוד אנחנו מתכחשים למה שאנחנו.

אנחנו לא מבינים שאנחנו בידיוק כמו הצל הזה.

נרדף ורודף.

 

לעולם לא נצליח לחדור עמוק יותר לנשמה שלנו ולהתמודד עם הכל.

לשתף, לשתחרר ולקבל עזרה.

יש אלה שהסודות שלהם כבדים מידי, אסורים, עצורים.

אבל מינוס כפול מינוס, הוא פלוס, לא?

צל ועוד צל...יהיו רק עוד צל. אבל לפחות יהיו יחד.

סביב אותו אדם.

 

פעם הלכתי ברחוב בשעה לילה דיי מוקדמת, האורות המוזרים ברחוב עשו סביבי 4 צללים.

זה שמאחורי, השחור ביותר שאני מפחדת להסתובב ולראות.

זה שמצד שמאל שלי, שכשאני מסתכלת עליו אני רואה את פתח הבניינים היפים שלא שלי.

זה שמצד ימין שלי, שמראה את ראשי בסוף המדרכה, בכביש...שוכב בטוח עליו.

וזה שמלפני, הבהיר ביותר שאיני כמעט רואה.

 

ואז ישנה אני, מוצקת מבשר ודם...ועצמות.

אבל זה לא אומר שאינני צל...שאינני רק עוד צל בליל קיץ חם שכזה.

גוף עם כובד ההולך על פני האדמה מבלי להשאיר עקבות.

 

צל.

 



 

 

 

נכתב על ידי עד הגבול המותר. , 25/6/2009 20:33  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Miss sunshine(: ב-26/6/2009 16:38
 



חילוף.


כמו חילוף חומרים בגוף, ככה זה מתחלף.

 

וכמו שאני חוזרת ואומרת בזמן האחרון,

לא אכפת לי, אני צריכה מישהי דחוף, בא לי להקיא, תדפקו מה אני יגיד לכם בעיה שלכם שלא הקשבתם לי, אתם דוחים.

 

קר לי.

כן..באמצע החמסין קר לי.

בלב.

 

אף אחד לא אותו דבר.

אבל כולם ממשיכים לאהוב אחד את השני...ואני לא מבינה למה? זה לא אותו בנאדם שאהבתי, זה בכלל בנאדם שונה.

מצטערת, אבל אני לא נקשרת לאנשים חדשים כל כך מהר.

ועכשיו אין את הישנים, ומרגיש לי קצת כמו בעבר. אבל עברתי את זה, אז בפעם השנייה זה פחות קשה, לא?

טוב, הינה הצד האמיתי יוצא החוצה.

תאהבו אותו ותשרדו איתו, או שתלכו כבר מעכשיו.

 

 

אני חסרת סבלנות ורגישות טוטאלית.



בא לי לראות סרט אימה או משהו סדיסטי.

בעצם,

בא לי לכתוב.

תחזית יומית: 25/06

זה יום מלא הפתעות ולא את כולן אתם ממש אוהבים. כדאי לנהוג בצורה הוגנת כלפי אדם שעזר לכם בעבר, גם אם התנהגותו לא מתאימה לכם יותר. נסו לרופף איתו את הקשר בהדרגה. בני משפחה ישמחו להתייצב לעזרתכם. אין סיבה להרגיש בודדים כאשר אתם בעצם משתחררים מעול רגשי. צריך רק להתרגל למצב החדש בו אתם מוצאים את עצמכם לפתע פתאום.

 

....

תכל'ס אני לא בטוחה אם זה שווה את זה.

בני משפחה, פחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח טוב.

להתשחרר? זה אפילו לא קרוב לשחרור...להפך, זה יותר דחוס.

התרגלתי.

נכתב על ידי עד הגבול המותר. , 25/6/2009 13:35  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי:  עד הגבול המותר.

בת: 31




13,213

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעד הגבול המותר. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עד הגבול המותר. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)