בסופו של דבר, אני מחליטה אם לזכור את הדברים הטובים או הרעים.

והאמת...טוב לי להיזכר.

אז אני בוחרת את הכל כזיכרון טוב.

כי הכל באמת קורה בסוף לטובה, הלא כן?

וזה בסדר לקום בגלל אחרים, וזה בסדר להרגיש טוב בגלל אחרים ובעצם, כל דבר בגלל אחרים. [שעושה טוב]

כי הרי, אדם לא שווה כלום שהוא לבד ועושה הכל בכוחות עצמו תמיד.

כשעושים דברים ביחד, זה מה שהופך את הכל לטוב יותר וחזק יותר ומשפיע יותר.

לדעת שאנחנו לא לבד.

גם אם אנחנו בקבוצה קטנה או בקבוצה ענקית, מה שחשוב זה הביחד. לי לפחות.

עם החברות הטובות שלי.

עם החברות מאיגי.

עם החבר הכי טוב.

עם המשפחה.

עם החברות מי"א-י"ב.

עם החברות שבצבא.

עם הידידים בימי שישי.

עם החברות מערים אחרות.

ולפעמים אני עם הפיצולים שלי.

מה הטעם להיות לבד?