ציון דרך שאי אפשר להתעלם ממנו, הוא תאריך 14.12.11, באותו היום נקברה רשמית (כבר לא, קאמבק בקרוב מאוד) האהבה שלי למשחק הכדורגל, מי שעיין בפוסטים של התקופה הנ"ל מלפני שנה, בטח קרא שחזרתי לשחק אחרי 10 שנים לערך, זו התייתה תקופה נהדרת, שסוף שוף חזרתי לעשות משהו שאני כלכך אוהב ונהנה, רק מה, גם הפעם יש התערבות יד הגורל בנושא, שוב נפצעתי, והפעם נעלצתי לעבור ניתוח לקיבוע קרסול ימין, דבר שאילץ אותי להיות מרותק לבית במשך 8 שבועות, דבר לא סימפטי מכל הבחינות, אבל כמו שאומרים, האהבה תמיד תנצח, ואני שוב חוזר, בהדרגה, למה שאני אוהב. (חברים שלי אומרים שאם הייתי ככה עם נשים הייתי כבר נשוי +2), אבל היי, תראו לי את האישה שתיהייה מוכנה לצפות איתי במשחק כדורגל שלם מבלי לשאול שאלות, אני מבטיח לצאת איתה. 

טוב קצת תמונות נוסטלגיות מאותה התקופה, (איך שהו גם רגע הפציעה נתפס בעין המצלמה, אבל אני לא אפרסם את התמונה)

זה החטא ועכשיו העונש...

זהו, אחרי שהעלנו נוסטלגיות, הפוסט הבא חוזרים למסלול.

שבת שלום, ביג-אל