זהו, אחרי שבועיים בצבע זית, חזרתי לחיי האזרחיים, ולעבודה המחורבנת שצריך ללכת אליה מחר (שיזרקו אותי כבר משם, חוץ מלהשתין להם בקפה עשיתי הכל), להגיד שאני מלא מצב רוח טוב? לא! אני סובל מיום חמישי מכאב ראש שלא עוזב אותי, וההיפוכונדר שבי רומז לשבץ ממשמש ובא.
לכל אלו שלא ראו אותי במדים, בבקשה...
עכשיו זה אדם שמרוצה? נכון?
בילוי של שבוע בג'יפ לא עושה טוב לאף אחד, במיוחד שבתרג"ד המסויים הזה הייתי בקר לוגיסטי (מבקר את המערך הלוגיסטי של הגדוד).
ואני יכול להגיד בפה מלא שהגדוד שלי מוכן למלחמה ב 100%. אז קדימה אדון נתניהו, לא נשאר לי הרבה זמן לחיות בארץ, אם לא תזדרז אני אפספס את הכיף.
הבית שלי מראשון עד חמישי בצהריים.
בהמשך לשבוע קודם, הלכתי לשלם את "החוב" שתפח מעט, ל 256 ש"ח, אבל ניחא, האיחולים שהם קיבלו ממני, שווים כל גרוש.
ואת החפצים שלי בבית, אני מעדיף שישארו בבית, תודה.
שמעתי שמנסים לשכנע את שמעון פרס לרוץ שוב לראשות הממשלה, רגע מה? נו באמת, אולי דיי כבר, אם כל אהבתי לשמעון, אולי מספיק כבר.
למדתי דבר אחד, שכאשר חברים אומרים לי משהו, כדאי לשקול לשמוע בעצתם, רוב הסיכויים שהם יודעי דבר, ולא ממש רוצים ברעתי, אבל אני עיקש ולומד זאת מאוחר מדי, ובדרך כלל נותן לאנשים את ההזדמנות להגיד לי "אמרתי לך" ולראות אותי מתעצבן.
בכל מצב, זה לא הסיבה שלשמה אנשים נכנסים לכאן.
זהו אילתור נחמד על בסיס עוגת גבינה מצוננת, רק הפעם זה לאוהבי הריבת חלב למיניהם, ואני יודע שיש כאלו.
הבסיס הוותיק של פרורים הולחף בבסיס ספוג רך, המקנה לעוגה תחושה של קוקילידה, דבר שאני מאוד אוהב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
