בדיוק שזה מתחיל להיות טוב אני מתחילה לקפוא באיטיות

בדיוק כשזה מתחיל להרגיש  אמיתי אני מרדימה את ליבי ,

זה זיכרון שאני יכולה לראות כשהפחד בא אלי פתאום.

למה אני כ"כ מפחדת להתנגש ולאבד את ליבי שוב

אני לא יודעת ,אני לא רואה מה עובר עלי

למה אני כ"כ מפחדת להישבר ולאבד את ראשי שוב

אני לא יודעת ,אני לא רואה מה עובר עלי.

אני מרגישה שאני מאבדת את כל אלו שקרובים אלי ,

שאני פוגעת בהם.

אני מפחדת לאבד אותם .. זה מין תחושבה של בדידות ,

זאת אני שמפחדת להיות לבד

זאת אני שמתקשה להאמין

זאת אני שלא מבינה כלום !

אני לא מבינה איפה אני נעלמת  ומהו הערך שלי .

אני מפחדת לאבד את עצמי .

אני פשוט מפחדת  !

מה יהיה הלאה ? מה אני אמורה לעשות ?

כחי נשימה .. תני אוויר

פשוט - תשתחררי !

תשחררי את  עצמך מהדיכאון שאת שרויה בתוכו

שום דבר שבעולם לא שווה את זה ..

יש דברים בעולם יותר גרועים .

תשחררי את הסובבים אותך ,

אל תתני להם תחושה של אי נעימות

תראי להם שאת קיימת .

אני לא יגיד שהשיחה לא תרמה לי כלום

להיפך ..אני הבנתי הרבה דברים מהשיחות

ואני יודעת שאחת מבניכם תיקרא את הפוסט הזה

לכן אני רוצה להגיד לך תודה .. את תמיד היית שם בשבילי !

את עשית מעבר לזה ,

את עושה ועשית את מה שהרבה אנשים לא רוצים או לא יכולים לעשות ..

ובקשר אלייך ? אני הבנתי את הטעות שלי פשוט קשה לי להשלים עם זה

ואין לי מה להגיב על זה .

אני נשארתי המומה .

ואני יודעת שלא רצית שאני יפגע

אבל אני לא ישקר .. אני נפגעתי = /

ולא כי עשית משו רע

להיפך .. עשית משו טוב

אתה גרמת לי להתעורר ולהבין הרבה דברים שלא הבנתי קודם

אבל מה לעשות זה גם צריך לפגוע

ואני צריכה להתמודד עם כל זה .

כנראה שהכל חוזר מהתחלה ..

ואני ? אני מפחדת שזה יחזור לאותו מצב ,

לאותו מצב של סבל כמו שנה שעברה

לאותו מצב של ריבים כל שבוע .

אני מתקשה להאמין שהכל אמיתי ,

הכל קורה בסרט שאני יצרתי לעצמי

בסרט שיכול להימחק .

אני אחרית על האושר שלי ,

אני אחרית על האושר של הסובבים אותי ,

האושר קיים רק צריך לשים לב אליו .

כרגע .. אני אחרית למצב של האושר שלי .

על מי אני עובדת ?

אפחד לא יכול להבין את מה שאני מרגישה עכשיו בלב .

הלב רוצה להוציא הכל ,

בלי שהדמעות יצאו מעצמן.

אני רק רוצה שיהיה טוב ..

מתי יגיע הטוב הזה ?

האם אני אחרית עליו ?