זה ממש עצוב לראות תמונות של בני המשפחות של רגב וגולדווסר בוכים וזה כלכך קשה לתאר לעצמך איך הם מרגישים- וזה גם לא אפשרי.
ממש בא לי לחבק את המשפחות האלו, להיות, לבכות ולהתאבל איתם.
כבר אין סיכוי להינצל וגם להשתקם זה כבר גדול עליך, נקווה שהזמן יעשה את שלו.
וגם כן, תחשבו על זה- בטוח קשה להם לשתף בהכל את התקשורת. מצד אחד הם "חייבים" מין הסבר לעם. אבל לדבר על זה ולהילחם על זה- ואתה חשוף מול כל הארץ. זה לא פשוט.
זה מין איום תמידי ששורר על כל אמהות ומשפחות החיילים בארץ, דאגה שלא נפסקת ופחד.
בא לי לבכות עליהם, בא לי להרגיש ולזדהות איתם, אבל זה רחוק ממני. 
אנחנו זקוקים למנהיג, זקוקים למישהו שידע מה לעשות, לנהל ולקחת פיקוד.
מישהו החלטי שיקבע שצריך להחזיר את החטופים לפני שהם מתים.
אומנם ההחלטה לשחרר את המחבלים והאסירים שנתפסו תמורת החטופים מאוד מאוד לא קלה ובתוכה מלא החלטות וצדדים אבל למה אתה הולך להיות ראש ממשלה ובכלל לכיוון הנהגת המדינה אם אתה לא מסוגל לעשות את זה?!
פשוט טרגדיה לאומית.
עכשיו נותר לנו לקוות שגלעד שליט יחזור בקרוב ולפחות נשמה אחת תינצל. אבל זה עדין לא מספיק, כמובן.
אבות ובנים \ תיכף אני ארצה שתלכו מפה
שאוכל כבר ליפול בשקט
שלא תראו את הפצעים נפערים
שנשאר לבד ונשבר לאט
תוותרו כבר ותלכו מפה
שאוכל כבר לצעוק בשקט
בלי המבט הקרוע שלכם
שנשאר לבד ונשבר לאט
אבות ובנים סבתות ונכדים
הלב של אמא מתפוצץ
מי אשם לה מי אשם לי
מי יפרד ממי
אבא בוכה על בן בוכה על אבא
תיכף אני ארצה שתלכו מפה
לא אפחד ליפול לא אפחד לגדול
לטבוע או לשוט לחיות או למות
אבות ובנים סבתות ונכדים
הלב של אמא מתפוצץ
מי אשם לה מי אשם לי
מי יקבור את מי
אבא בוכה על בן בוכה על אבא
אבא בוכה על בן בוכה על אבא
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
